דיפלומטיה היא סוג של אמנות. אמנות של ניהול משא ומתן, של הפעלת לחצים בינלאומיים, של שכנוע, של השגת הישגים אסטרטגיים באופן שקול, מדוד ומקצועי. אלא שאיך אפשר לעסוק בדיפלומטיה, כשאפילו תקציב לכרטיס רכבת או עבור כוס קפה בפגישות עבודה, הפך למותרות בתקופה האחרונה? כך לפחות טוענים ראשי נציגויות בחו"ל.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
350 מיליון שקלים קוצצו בתקציב משרד החוץ, כמו גם במשרדים אחרים יש לומר, כחלק מהצורך לממן את המכשול בגבול רצועת עזה. אבל בדרך לשם נוצר מכשול אחר: על פי דו"חות של אותם נציגים שפורסמו בעיתון 'הארץ' ונשלחו למשרד החוץ, שגרירים וקונסולים ממעטים לנוע במדינת היעד שלהם משיקולי תקציב; אירועי הסברה ותרבות מבוטלים, ואין כסף לארח גורמים בכירים מבלי שהנציגים שלנו בחו"ל יוציאו כסף מכיסם.
זה נכון שיחסי החוץ של ישראל השתפרו, בין היתר בגלל זהות היושב בבית הלבן, ההתמקדות בנושאים כלכליים וטכנולוגיים ולא רק בסוגיה הפלסטינית, ועוד שלל סיבות. אבל זה מבייש, שפגישה מדינית חשובה של נציג ישראלי בחו"ל תוטל בספק משיקולי תקציב.
ספק אם זה היה קורה אם היה מדובר בפגישה ראש המל"ל או ראש המוסד, שבפועל מנהלים את יחסי החוץ של ישראל בתקופתו של בנימין נתניהו. זה לא רק שתחומי האחריות של משרד החוץ נלקחו ממנו והפכו אותו לכזה שמשתמשים בו בעיקר לשירותי חילוץ והצלה בחו"ל - אלא שעכשיו עולבים בו, רומסים אותו, ואפילו לא משאירים טיפ.