התמונות שבהן נראה ראש ממשלה בישראל מורד מן הבמה במהירות, לנוכח רקטות שנורות משטח עוין לעבר המקום בו שהה, הן תמונות דרמטיות. מיד יפמפמו לנו שמי שעומד מאחורי הירי הוא הג'יהאד האסלאמי, חמאס ייצא בהתנערות פומבית, ישראל תצא מידי חובה עם 15 מטרות שהופצצו ונחזור לשגרה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אם מפרקים את המשוואה הזאת, ניתן לגלות לכאורה כי אין באירוע הזה כל חדש. עם כל יום שעובר רף התעוזה של עזה עולה ואיתו המחיר שהיא מבקשת לגבות מישראל. בעבר דברים כאלה לא באו בחשבון מחשש לתגובה ישראלית לא פרופורציונלית, אך היום זה הפך כמעט לאירועים שבשגרה.
9 סבבים של הסלמה התקיימו בין עזה לישראל בשנה וחצי האחרונות ואבולוציית התגובה של עזה בתקופה הזאת היא מרתקת. בתחילת הדרך חמאס נהג שלא להגיב על מפגינים שנהרגו על הגדר, אך ככל שעבר הזמן והלחץ מבפנים עלה - עלה גם רף התגובה: הרוגים על הגדר ייענו בירי רקטי.
גם בסוף השבוע האחרון זה קרה, אלא שאז הצטרף למשוואה גם רחפן שהטיל מטען על כלי צבאי ישראלי. התגובה הישראלית הייתה רפה ביותר וכלי התקשורת של חמאס כבר הכינו קליפים שמרוממים את הרחפנים וטענו שמעתה הם יהיו חלק אינטגרלי מכל הסלמה. כך בדיוק עזה מרגילה את ישראל לשינויים במציאות.
למרות שזה עשוי אולי להישמע מוזר - עזה אינה מעוניינת במלחמה. חמאס והארגונים הפלסטינים ממשיכים במדיניות ה"הליכה על הסף", משום שהם לא רוצים להסתבך ב"צוק איתן" חדש שיגבה מהם מחירים כואבים מאוד. למרות זאת, הם ממשיכים לאתגר את ישראל בהתנהלות חסרת תקדים.
עזה של ספטמבר 2019 שונה לגמרי מזו של 31 במארס 2018 - היום שבו החלו צעדות השיבה. השינוי מגיע מהביטחון העצמי ומהתעוזה של הארגון שהולכים וגדלים ביחס להבנה בעזה, לפיה ישראל תעשה הכל כדי להימנע מעימות בקנה מידה גדול.
"חמאס שולט בכל הנעשה ברצועה"
מה שמסייע לחמאס לפעול זה גם מרחב הפעולה שישראל נותנת לו. גם בעזה שומעים את הקולות בישראל לפיהם ארגון החמאס לא אשם, ומי שאחראי לירי הוא הג'יהאד האסלאמי הנדחף על ידי אירן. כשמסירים אחריות מבעל הבית, הופכים את חייו להרבה יותר פשוטים.
הג'יהאד אכן מאתגר את חמאס ביכולותיו ובעמדותיו הניציות, אך חמאס שולט למעשה בכל הנעשה ברצועה. כשחמאס ביקש בעבר למנוע ירי רקטי לעבר ישראל, ידעו אנשיו לעצור את היורים, גם במחיר פגיעה בהם ובמחיר מעצרים. השליטה והכוח של חמאס בעזה היו ונותרו אבסולוטיים.
האם הפתרון לבעיה העזתית הוא בשדה הקרב? לא בטוח. אולי דווקא שיקום הרצועה ומעטפת מדינית וכלכלית רחבה עשויה להיות אפקטיבית יותר. את השיטה הראשונה ניסתה ישראל 3 פעמים, אך זה לא עבד. אולי כדאי לחשוב על הדרך השנייה, כי זמן ההכרעה הולך ומתקרב.