ההודעה של שלי יחימוביץ' אתמול על פרישתה מהחיים הפוליטיים, היא עוד לבנה שנופלת בחומה הנשית שהוקמה בכנסת הקודמת, שבה נשבר שיא של כל הזמנים - 35 חברות כנסת.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אין ספק שהמגזר שנפגע באופן הכי משמעותי מהטלטלות הפוליטיות בבחירות הקודמות הן המגזר הנשי: ציפי לבני הודחה על ידי אבי גבאי, יחימוביץ' פרשה לאחר שלא הצליחה להגיע לעמדת השפעה משמעותית, מיכל רוזין, אחת הלוחמות הפמיניסטיות הבולטות בכנסת, מצאה את עצמה מחוץ לרשימה, תמר זנדברג הוחלפה על ידי ניצן הורוביץ ואפילו אורלי לוי-אבקסיס ואיילת שקד, שתי נשים שנהנות מאהדה ציבורית גדולה, מצאו את עצמן מחוץ לכנסת וכעת מנסות לשוב אליה.
אפשר להגיד בוודאות - בכנסת הבאה יהיו פחות נשים אבל חשוב עוד יותר - יהיו פחות נשים בתפקידים משמעותיים. לא מן הנמנע שאפילו הקבינט, קודש הקודשים של קבלת ההחלטות בישראל, יהיה על טהרת המין הגברי.
התופעה שבה נשים פורשות מהפוליטיקה בשלב מוקדם יחסית של הקריירה, מפתיעה במיוחד לאור העובדה שגילם הממוצע של הגברים בפוליטיקה רק הולך ועולה. הדוגמה הכי בולטת לכך היא גילם של המתמודדים על ראשות הממשלה בבחירות הקרובות מטעם הליכוד וכחול לבן. לא מכירה הרבה נשים שבגיל 78 היו עושות מעשה ברק וקופצות חזרה למים הפוליטיים הצוננים.
חלק מהנשים עזבו את הפוליטיקה מרצונן וחלק נאלצו לעשות זאת בגלל רצון הבוחר, אבל מה שחשוב זו התוצאה - גברים מבוגרים שורדים בפוליטיקה ונחשבים לנכס אלקטורלי בעוד שנשים מגיעות לשיא הפוליטי שלהן מוקדם מדי והרבה לפני שהן מספיקות לכבוש את הצמרת.
ברור שיש גם יוצאות מן הכלל, אבל נראה שהאייג׳יזם הגיע גם לנשים בפוליטיקה, וההפסד כולו שלנו.