מאז יומו הראשון של דונלד טראמפ בבית הלבן, המדיניות שלו אופיינה בשני דברים: גדולתו של דונלד טראמפ וגדולתו של דונלד טראמפ על פני קודמו - ברק אובמה. טראמפ מתעקש להיות פוליטיקאי מזן אחר, כזה שמקיים את הבטחות הבחירות שלו, ובעיקר מוצלח יותר מקודמו בתפקיד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
דומה שאחת האובססיות של טראמפ בהקשר לאובמה זה פרס הנובל לשלום שקיבל – עוד לפני שעשה דבר כנשיא. כמי שחשוב לו להתעלות מעל הנשיא לשעבר אובמה - טראמפ משתוקק לקבל גם הוא את פרס נובל לשלום.
בינתיים נדמה שהתכניות של טראמפ לא מתקדמות כפי שציפה. הפיוס המתוקשר והמצויץ עם קים ג'ונג און, שליט צפון קוריאה לא מוביל לשום הישג קונקרטי שיקרב אליו את הפרס. עושה רושם שאשף עסקאות הנדל"ן הבין שהפרס לא יגיע מכאן.
אחת מהבטחות הבחירות הבולטות של טראמפ הייתה להשיג את "עסקת המאה" בין הישראלים לפלסטינים. לא בגלל שחשוב לו שלום בקו התפר במזרח ירושלים, או שאכפת לו מרקטות של חמאס אל יישובי העוטף בדרום, פשוט משום – שדונלד טראמפ חשב, האמין וקיווה שהעסקה הזאת תביא לו את הפרס המיוחל.
הקיר האטום שבו נתקלים יועציו של טראמפ למזרח התיכון, כולם יהודים שומרי מצוות שמקורבים מאוד לראש הממשלה נתניהו ולמתנחלים, הוא כנראה זה שעורר את זעמו של טראמפ כלפי יהודי ארצות הברית על כך שהם ממשיכים לתמוך בדמוקרטים - למרות כל ההשפעה הטובה על ממשלת ישראל.
נראה שהאכזבה הזו היא שמובילה את טראמפ "לחשב מסלול מחדש" לשאיפתו לפרס נובל לשלום באוסלו - והנתיב הזה מוביל לטהרן. את ההסכם שחתם אובמה, הוא הרי כבר ביטל, הסכם חדש יהא תוכנו אשר יהא, תמיד בעיניו ייחשב לטוב יותר.