"אין סיכוי שליברמן ימליך את גנץ" – זה היה קו המחשבה שחזר בחודשים האחרונים בשיחות עם בכירי הליכוד. הם צדקו אבל שכחו את הצד השני של אותו ניסיון לפצח מה מהלכיו של השחקן הראשי במחזה. "אבל אין שום סיכוי בעולם שהוא ייתן לנתניהו להישאר על הכיסא" – זה הצד השני של אותה משוואה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בין ההסתייגות מגנץ לתיעוב של נתניהו, התיעוב גבר. מה גם שלראשונה בכל הקריירה הפוליטית הארוכה שלו, אביגדור ליברמן נמצא הכי קרוב ללשכת ראש הממשלה. עובדה שהליכוד הציע לו רוטציה עם שמונה מנדטים – תסריט שהיה בגדר הזיה רק לפני כמה חודשים, אבל עלה על הפרק במערכת שיצאה לגמרי מאיזון.
היתרון של ליברמן על פני הפוליטיקאים האחרים, כמו שהוא נוהג לומר, הוא שעבורו "ראשות ממשלה זו אלטרנטיבה, לא אובססיה". נכון או לא – תפיסת העולם הזו מעניקה למי שאוחז בה יכולת להתנהל בקור רוח ולשחק שח, בוודאי מול אדם שלא רק רוצה אלא חייב להיאחז בתואר ראש ממשלה כדי להימלט מאימת הדין, מה שמעניק לליברמן גם אורך רוח. אותו ניתוח מפורסם שעבר להארכת הפתיל בא כעת לידי ביטוי לא רק מול הניה אלא גם בשדה הפוליטי.
אולי אין לליברמן חשק לעוד מערכת בחירות, אבל אם זה מה שהוא צריך להקריב כדי לראות את נתניהו ומשפחתו מפנים את בלפור ועל הדרך לסלול נתיב חזרה לליכוד – הוא יעשה זאת. ומי יודע, אולי אם הציבור יתגמל אותו בעוד כמה מנדטים על עמידתו האיתנה על עקרונותיו – מה שעשוי לסלול את דרכו ללשכת ראש הממשלה ברוטציה.
ליברמן, כך מתברר, לא מפחד מדרך ארוכה כי בראייתו אין לו באמת מה להפסיד. הרי רק לפני כמה חודשים, בבחירות באפריל, הוא נאבק לעבור את אחוז החסימה, והנה כעת הוא ממליך המלכים, הבורר והאיש החזק של הפוליטיקה הישראלית.
כמו במחזה טוב, הטוויסט בעלילה מזמן למערכה האחרונה במחזה את שני הגיבורים הראשיים, נתניהו ואיווט, שיצאו בראשיתו לדרך כשותפים אי שם בשנות התשעים ועכשיו מוצאים את עצמם שוב על הבמה. הגיבור הראשי נתניהו נלחם על חייו וליברמן, העוזר שהצמיח כנפיים והפך לאויב המר, אוחז בסכין ומאיים לחרוץ את גורלו. הוא היחיד שמכיר את כל התרגילים של הבוס לשעבר, הוא היחיד שיכול לאיים עליו באמת, הוא היחיד שיכול להכפיש אותו ולתקוף אותו אישית ולצאת מזה בשלום – והוא גם היחיד שנהנה מהמעמד בזמן שכולנו מתגלגלים שוב לבחירות.
מי שמדמיין את הסיטואציה הזו יכול גם להבין למה לא היה שום סיכוי שליברמן יבחר צד בחודשי המשא ומתן, יוותר על האופציה ויאלץ לשלם את המחיר. לא ממשלת ימין צרה ולא ממשלת מיעוט עם כחול לבן. לא החייאה של החיים הפוליטיים של נתניהו ולא המלכת גנץ. זה הרגע של ליברמן. העולה החדש, שהתחיל את הקריירה שלו כסבל בשדה התעופה וכשומר ברים, יכול לכתוב פרק חדש בחלום הישראלי כשהוא במרחק נגיעה מלכבוש את הפסגה. מחזה טוב מזה קשה לכתוב. חבל שאנחנו לא רק הצופים שיריעו לכותב בסוף ההצגה ויחזרו לחיים במדינה מתפקדת. מצד שני, אף אחד לא ימות פה משעמום.