השבוע של מר דונלד והנשיא טראמפ
בזמן שקצב הדיווחים החדשותיים רק גובר, בישראל - כמו ברוב העולם - התמקדו בעיקר בדבריו של טראמפ ולא בדיווחים המדאיגים על שגרת יומו בבית הלבן. מה ניתן ללמוד מהתפנית ביחסי טראמפ וקים ג'ונג און על האיומים של הנשיא כלפי אירן? צפו בטור של ערד ניר מתוך "סדר עולמי"
בלהט הארועים החדשותיים שרודפים בימים אלה האחד את השני בקצב מסחרר, דיווח של מעגל חדשותי אחד דוחק לחלוטין את המעגלים החדשותיים שקדמו לו.
וכך עסקו כאן בישראל, ובמקומות אחרים בעולם, בעניין רב, בדברים שאמר או לא אמר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במסגרת ארועי העצרת הכללית של האו"ם - מבלי להתייחס כלל לתיאורים המדאיגים על התנהלותו של הנשיא טראמפ כפי שבאו לידי ביטוי בספרו של העיתונאי המוערך בוב וודוורד ובמאמר האנונימי בניו יורק טיימס.
מי שהוכתר שוב ושוב כנשיא האוהד ביותר למדינת ישראל הוצג במעגל הקודם כמי שאינו קורא מסמכי מודיעין, כמי שעוזריו מעלימים מסמכים הרסניים משולחנו כדי למנוע נזק לאומי - והוא אפילו לא שם לב.
מי שהתחייב שלאירן לא יהיה נשק גרעיני עמד על אותה במה לפני שנה ואיים להשמיד את צפון קוריאה אם לא תתפרק מהנשק הגרעיני, אבל השנה הכריז שהכיר את קים ג'ונג און הרודן האכזר ולמד לחבב אותו. קים, נזכיר, לא ויתר על אטום - שלא לדבר על פצצה.