הטור של כתב AP לשעבר מתי פרידמן אודות החטא של התקשורת הבינלאומית, ממשיך לעורר הדים וזעם בקרב כתבים זרים בישראל. אל הביקורת מצטרף עתה גם סטיבן קניג, מי שעמד בראש המשרד של סוכנות הידיעות AP בישראל והיה האיש שהעסיק את פרידמן. בטור תגובה להאשמות, שפרסם באתר STREET, טען כי דבריו של פרידמן הם "זיבולי מוח".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בשבוע שעבר כתב פרידמן, כתב ועורך לשעבר של AP בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית, במגזין היהודי "טאבלט" - כי התקשורת העולמית מונעת לעיתים מאנטישמיות ותוקפת את ישראל ממניעים שאינם עיתונאיים. סטיבן גטקין, מנהלו לשעבר של פרידמן, כפר בדברים וטען לסיקור זהיר.
"כשסיקרתי את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עבור ארגון החדשות הגדול ביותר בעולם, חברי לעבודה ואני ידענו שאנחנו כותבים על הסכסוך הכי מסוקר בעולם, ועשינו זאת בזהירות", ציין גטקין."כל עוד הצלחנו לעצבן את שני הצדדים באותה המידה, ידענו שאנחנו עושים משהו נכון".
לדבריו, כראש סוכנות הידיעות AP בישראל התמודד עם האשמות שווא משני הצדדים. "האשימו אותנו לחינם שאנו מוחקים בכוונה סרטון שבו נראה ילד פלסטיני שנורה על ידי חייל ישראלי", כתב, "ומצד שני האשימו אותנו, שוב לחינם, שאנו קוברים בכוונה סיפורים שמציגים תמונה חיובית על ישראל. בכל המקרים התגובה שלי הייתה זהה: 'עזבו את זה, תנו להם לדבר'".
אבל על ההאשמות שכתב מתי פרידמן, לגבי הצביעות של התקשורת הזרה בישראל, האיש שהעסיק את הכתב הצעיר - לא יכול היה לעבור לסדר היום. "יש משהו שונה בהאשמות האלה, חשבתי אז ואני חושב היום שהוא כותב טוב", ציין גטקין.
"זיבולי מוח שכתובים היטב"
גטקין סיפר שההאשמות שפיזר פרידמן בעיתון היהודי "טאבלט" הכו גלים בעיקר בקהילה היהודית. "ההאשמות בנוגע לאנטישמיות הגיעו מיד אחרי המלחמה בעזה, בזמן שתומכיה של ישראל בכל העולם מנסים להתמודד עם הביקורת המופנית כלפיה. התזמון של הפרסום היה מושלם, אבל למרבה הצער - הסיפור היה זיבולי מוח שכתובים היטב".
באשר להאשמות של מי שעבד תחתיו נגד מקבלי ההחלטות, כמי שמונעים ממניעים אנטישמיים - גטקין מרגיש כי הן מופנות אליו באופן אישי. על הטענה כי אין פרופורציות בין מספר העיתונאים שמסקרים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לעומת סיפורים אחרים, הוא כותב: "סיפורה של ישראל הוא סיפורו של עם שעלה מאפר של רצח העם הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית, סיפורו של עם שהותקף מכל הכיוונים על הקמת מדינתו וזהו גם סיפור על נרדפים שהופכים לרודפים. זה כאילו פרק חדש של התנ"ך נכתב בימינו".
"כולנו בני האדם שאוהבים סיפור טוב, והסיפור הזה הוא טוב במיוחד", הוסיף האיש שעמד בראש AP בישראל ומעיד על עצמו כיהודי ולא יהודי בו זמנית, ששונא את עצמו. "יש לי זהות יהודית חזקה. אבל אני בעיקר מאמין באנושות", הסביר.
"לא חושב שישראל רעה"
הוא שב והדגיש כי אינו חושב שהתקשורת הבינלאומית לוקה באנטישמיות. "אני לא מאמין בדיכוי סיפורים טובים, ולעולם לא אעשה זאת. אני גם לא חושב שישראל היא רעה. אני מטיל ספק באמונה של מתי על פיה התקשורת הבינלאומית היא אנטישמית", ציין. "אני תוהה איך אדם עם אינטליגנציה וחמלה כמו שלו (מתי פרידמן), יכול להיכשל לחלוטין בניסיון לראות את הצד השני".
רוב העיתונאים הזרים שדיברנו איתם היום לא מעוניינים להזדהות בשמם בנוגע לפרשה, אבל מעידים שהטור הוא "בהחלט שיחת היום". עיתונאית מאחת מסוכנויות הידיעות המרכזיות, שעובדת בארץ ומעדיפה להישאר בעילום שם, סיפרה כי למעשה זו השיחה בחמשת הימים האחרונים במשרדי התקשורת הזרה. לדבריה, רבים מסכימים שהטענות שעולות מהטור של פרידמן "נגועות בתחושת רדיפה חסרת בסיס".
"אובססיה לא פרופורציונלית לסיקור של ישראל"
העיתונאית רות מרקס-אגלש מ"הוושינגטון פוסט" אמרה לחדשות 2 online כי יש משהו נכון בדבריו של פרידמן. "במהלך המבצע האחרון המלחמה תוארה בין ארגון טרור לישראל, אבל ככל שהיו יותר הרוגים, זה הפך למלחמה נגד עזה וכבר לא נכתב בכותרות 'החמאס', אלא תושבי רצועת עזה. לעיתים שכחו את זה".
עוד ציינה מרקס: "מה שמתי כותב זה נכון - יש אובססיה לא פרופורציונלית לכיסוי של ישראל, אף סכסוך לא מקבל כזו התייחסות. מי שחי מחוץ לישראל יכול לחשוב שישראל מדינה עצומה".
יחד עם זאת כתבת העיתון האמריקני מבהירה: "אני לא מסכימה עם ההאשמות על כך שהתקשורת העולמית מונעת מאנטישמיות". למדיניות בישראל, רות מחמיאה וטוענת כי "קל לעבוד בישראל, קל להביא אינפורמציה ויש שיתוף פעולה עם המדינה בניגוד למדינות מסביב".