מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר איננו רוצה לחזור לא ל"צוק איתן" ולא ל"עופרת יצוקה". אין לו מה להרוויח מסיבוב חדש וגדול של לחימה, וההפסדים מבחינתו ברורים מראש. סינוואר, במדיניותו, מנסה להשיג יעד אחר: לקיים חיכוך אלים מתמשך עם ישראל, כזה שיעורר רגישות בינלאומית רבה, אך לא ידרדר למעגל לחימה כולל. מבחינתו, ההתנפלויות על גדר הגבול סביב רצועת עזה, דרך שיגור עפיפוני התבערה וכלה בירי לסירוגין לעבר ישראל בנפח מוגבל, כל אלה משרתים מטרה זו.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מי שקורא בטורי אתר מנגנון הביטחון של חמאס, אל-מג'ד, יכול להתרשם עד כמה הם מרוצים ממה שהשיגו בחודשים האחרונים. הם משוכנעים עמוקות כי הצליחו למצוא סוף סוף את הנוסחה שמשחררת אותם מן הצורך לבחור בין "התנגדות" פעילה, לבין התרכזות בממשל ברצועה בלא הסתבכות בקרב.
בחמאס מזהים מוכנות ישראלית לספוג לא מעט פגיעות מבלי להביא אותה להסלמה רבתי, כשם שהם רואים כיצד קצינים בכירים בצה"ל הפכו בפועל, ומתוך מניעים רציניים, לשתדלנים בלא הסתבכות בקרב.
לא קשה להבין את מנהיג חמאס סינוואר, שראה 25 אלף דונמים בישראל עולים באש בלא פחות מ-400 שריפות, בעוד משאיות האספקה לעזה ממשיכות לעבור כסדרן דרך מעבר כרם שלום. המסקנה שלו הייתה, ועודנה, שיש לו מרחב תמרון, אם כי מוגבל. לכן, הוא הנחה בלילה להשיב בירי רקטות על שלושת גלי התקפות חיל האוויר.
ישראל חייבת להפנים שאין לחמאס עניין בסיבוב לחימה כולל, ואין ברירה אלא להעלות באופן תלול את המחיר שהיא גובה על המשך ההצתות והתקריות לאורך הגדר. לממשלת ישראל יש נטייה מובהקת להטיל על חיל האוויר לפתור כל בעיה.
התשובה שלנו גם לחמאס וגם בזירה הסורית היא אחת - תקיפות מהאוויר. אבל, עם כל יכולותיו של חיל האוויר, צריך לפתוח את ארגז הכלים ולהוציא מכשירי לחץ נוספים. למשל אזהרות, עם כוונה לממשן, שמעבר מאות משאיות האספקה לעזה ילך ויתכווץ ככל שיימשכו ההתגרויות.
במקום לתקוף רק מתקנים של חמאס מהגבהים, יכולה ישראל גם לעשות לא מעט על הקרקע. בהקשר זה, כל ההצהרות הנבובות מלוא הגרון של שר הביטחון אביגדור ליברמן אינן יכולות להחליף מדיניות של מעשים.