ההתמודדות עם טרור העפיפונים בעוטף עזה והנזקים שהוא גורם ממחישה עד כמה הרבש"צים (רכזי ביטחון שוטף צבאי), אלה שבצבא שוקלים לצמצם את משרתם, חשובים ונחוצים. רק בחודש האחרון שוגרו מעזה יותר מ-300 עפיפוני תבערה, למעלה ממאה שריפות נגרמו בשדות וביישובי העוטף. רק בחודש האחרון.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
הנזק שגרמו אותם עפיפוני מוערך במיליוני שקלים. בחזית המאבק, ראשונים, עומדים הרבש"צים. עם מעט ציוד והרבה נחישות. לצדם ניצבים החקלאים עצמם (מצוידים בטרקטורים שחורשים ומקיפים את האש בניסיון לתחום אותה כדי להקל על עבודות הכיבוי) וגם לוחמי האש.
לרבש"צים, אלה שעכשיו בצבא שוקלים לצמצם את משרתם, צריך לתת מילה טובה: הם אלה שמכירים את השטח הכי טוב, מגיבים ראשונים לכל אירוע והם, למעשה, מהווים את הקשר בין היישוב לצבא. הם גם הלבנה הכי חשובה בבניית האמון בין היישוב למערכת. חשוב לזכור שזה לא תפקידם של הרבש"צים לכבות את האש, ולמרות זאת הם מגיעים לדליקות בכל פעם מחדש יחד עם לוחמי האש, שעובדים מסביב לשעון כבר קרוב לחודשיים, שחלקם אף נכווה ונפגע כתוצאה מכך. אלא שעכשיו אותם רבשצ"ים ביקשו שיחיילו אותם ליום מילואים כדי שיהיה מי שיפצה אותם - ונדחו.
הצבא צריך להתעשת. הפיצוי הוא לא כסף גדול. טיפול נכון ברבש"צים, (בכל הגבולות, גם בצפון וגם בדרום) לא עולה על 18 מיליון שקל בשנה. כמו הנזק מהשריפות. אבל להם יש תלונות נוספות, ולא רק על הכסף - אלא על המוכנות, ובעיקר המחסור שיש להם בציוד האישי.
כשהרבשצ"ים "קופצים" לאזורי שריפות הם לא חושבים יותר מדי לפני, אבל חסר להם ציוד מיגון אישי כמו חליפות מיגון ומסיכות נשימה שכל כך נדרשות בזמן שהייה, על אחת כמה וכמה ממשוכת, ליד אזור שריפה. במסגרת אותו מחסור אין אקדחי התזה מתקדמים והם נאלצים "להסתדר" ולאלתר פתרונות יצירתיים כדי לחבר בין צינורות הכיבוי שלהם. בנוסף, גם הכבאיות במרחב הזה במצב חייבות שיפוץ: לכולן צריך להחליף למשאבות עם מנועי דיזל, שגם יותר חזקות וגם פחות דליקות מאשר המשאבות בנזין.
מאז פרץ טרור העפיפונים לחיינו נגרם אמנם נזק של מיליונים ושגרת החיים של תושבי העוטף משתבשת לא פעם, אך לא נרשמו אבדות בנפש. זה לא מקרי ולא "מזל", אלא תוצאה מתמשכת של מענה מקצועי ומהיר של כל הנוגעים בדבר בכל הקפצה ובכל קריאה. חשוב להקפיד והכרחי שזה יימשך.