מצד אחד ליאת בן ארי, פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה היא פרקליטה בכירה מאוד. ולא סתם בכירה, אלא מוערכת מאוד, ולא פחות חשוב – היא בעלת קבלות. היא פרקליטה שגם שיקמה את הפרקליטות שבראשה היא עומדת, וגם הצליחה להביא את כל ההרשעות בתיק הולילנד. אחר כך היא הובילה את התיק נגד בנימין בן אליעזר. כלומר היא בעלת משקל רב ביותר. מהצד האחר, החלטה של העמדת ראש ממשלה לדין היא החלטה אישית של היועץ המשפטי לממשלה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כמה דוגמאות מן העבר, שמערבים פרקליטים בכירים מבן ארי: למשל פרקליטת המדינה לשעבר עדנה ארבל חשבה שצריך להעמיד את ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לדין, אך היועמ"ש, בניגוד לדעתה, החליט לסגור את התיק. היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין החליט לסגור את התיק המרכזי נגד שר הביטחון אביגדור ליברמן, בניגוד לדעתו החולקת של פרקליט המדינה משה לדור.
יותר מזה: בתחילת דרכו, היה מי ששאל את היועמ"ש אביחי מנדלבליט: "אדוני היועץ, אתה בכל זאת עבדת בקרבה לראש הממשלה. אם יום אחד תצטרך להכריע בעניינו של ראש הממשלה אם תיפתח נגדו חקירה, האם לא תצטרך בשל הקרבה ביניכם להעביר את התיק לאחר?". על כך ענה היועץ המשפטי: "זו בדיוק השאלה שאני שאלתי את עצמי".
ההחלטה של להעמיד ראש ממשלה לדין היא החלטה שהיועץ לא יכול להאציל על פרקליט המדינה. זאת החלטה אישית. הוא הבין את הנרטיב של ליאת בן ארי, הוא הבין מה היא חושבת.
במשרד המשפטים הופתעו מאוד מהדברים של בן ארי. הם לא ידעו שהיא עומדת להופיע בכנס, והיא ודאי לא תיאמה איתם את התוכן של הדברים. אותה עצמה לא הכינו לכך שהדברים שלה בתפקידה הרגיש עלולים להשתמע כפי שאכן קרה. בכירים בפרקליטות הסתייגו מהדברים משום שהם "פוגעים במראית עין", כאילו עוד לפני שהחקירה הסתיימה יש כבר החלטה.
ועוד הערב קטנה לעניין התמורה – חוזרים ושואלים מה התמורה שנתניהו נתן, אם נתן. יש להזכיר – בשני תיקי שוחד משמעותיים, הולילנד והתיק נגד צבי בר, בית המשפט קבע כבר בתחילת הדרך: לא חשובה התמורה, רק שאלה אחת מעניינת – האם כסף עבר מיד ליד?