משה (בוגי) יעלון היה שר ביטחון טוב מאוד. לא חייבים להסכים עם כל החלטה או אמירה, אבל אי אפשר שלא להתרשם מיושרו של האיש, מגישתו הערכית שומרת חוק ומוסר. עכשיו האיש הזה הולך הביתה, ומה זה אומר עלינו ועל המערכת הפוליטית?
לעדכונים נוספים ולהעברת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
הנושא הוא אינו גורלו האישי של משה יעלון. יש כאן עניין שנוגע לפרצופה של המערכת הפוליטית ולהחלטותיו של ראש הממשלה בהקשר של שר ביטחון בישראל.
בוגי יעלון היה תמיד סוג של ציפור מוזרה במרחב של מרכז הליכוד. הוא היה איש אחר, וכאן כנראה טמון גם היסוד שהביא בסופו של דבר לפיטוריו. יעלון נכנס למשרד הביטחון בתום תקופה מאוד קשה של עוינות בין שר הביטחון הקודם לצמרת צה"ל. הוא הכניס שקט וגישה עניינית אחרי זמן רב שבו מערכת שלמה עסקה אך ורק במריבות פנימיות.
בצוק איתן הוא התווה מהלך, גם אם מוגבל במטרותיו, כדי להשיג את מה שממשלת ישראל הגדירה כמטרות המבצע. הוא לא נסחף להרפתקאות שהיו משאירות אותנו גם היום בתוך הרצועה. הוא הבין מצוין את מרחב האפשרי והבלתי אפשרי, את הנכון והלא-כל-כך נכון, למרות קולות בתוך הממשלה שדרשו אחרת. בוגי יעלון שמר על התנהלות נכונה על פי חוק ועל פי מוסר, עם הערכים עליהם צמח ואותם הצמיח בתוך הצבא.
פרשת החייל היורה בחברון, בעיקר הטלפון של רה"מ לאביו של החייל, התקבלה אצלו בכעס שקט. התעקשותו לומר את אשר על ליבו, לא לאפשר סטייה מנוהל תקין בכל מה שנוגע להתנחלויות בלתי חוקיות ותפיסת בתים בדרכי מרמה, היו לצנינים בעיני חבריו למפלגה, גם בעיניו של נתניהו שנהנה מאוד מתרומתו הביטחונית, לא מעמדותיו בשאלות שטחים, התנחלות ושמירה על החוק. יעלון תמך בשקט בהתיישבות ופעל לטובתן על פי החוק, אך עמד כסכר בפני רעיונות וניסיונות לעשות מהלכים לא ראויים.
מגן זכות וחובת הדיבור
יעלון קיים מערכת רחבה של קשרים ומפגשים עם גורמי ביטחון ברחבי העולם. הוא זכה לאמון וההערכה, כנראה יותר מזה שקיבל בלשכת רה"מ. הוא הצליח בתקופה שבה היחסים עם הבית הלבן והנשיא אובמה היו מתוחים, הישגו הגדול של יעלון היה שגם בתוך התקופה הזו, היחסים בין מערכות הביטחון של ישראל וארה"ב היו קרובים וטובים במיוחד. היחסים והקשרים מערכות הביטחון של שתי המדינות הוא נדבך חשוב מאוד בבניין הביטחון של ישראל - ובוגי היה שם גורם משמעותי.
הגיבוי שנתן יעלון לאמירות של קצינים, בין אם רמטכ"ל ובין אם סגנו, קיבעו אותו כמגן אמיתי על הזכות והחובה להגיד דברים. גם אם הם לא פופולריים. סגן הרמטכ"ל אמר כמה דברים שכולם אמת צרופה, ולמרות זאת זכה לביקורות גם מצידו של רה"מ. לעומתו, בוגי העניק גיבוי וקרא לקצינים להגיד את האמת שלהם. לדבר שכזה אין מקום במרחב של רה"מ בנימין נתניהו, כך שאין פלא שהצורך הפוליטי לשימור שלטון, עובר גם בקו שמפריד בין ביטחון לחוסר ביטחון.
יעלון שב על אמירתו בימנים האחרונים לפיה "צריך לנווט על פי המצפן ולא על פי שבשבת הרוחות". זו אמירה חשובה. העניין הוא שבמציאות הפוליטית שבתוכה הוא חי, שבשבת הרוחות היא המצפן והמצפון, ואת זה הוא לא יכול היה לסבול ולכן הוא הלך הביתה. הוא נדרש לבחון את שבשבת הרוחות, להיות פופוליסט, והוא מצדו - לא שם. הוא לא היה שם אף פעם.
יעלון יחסר מאוד למערכת הביטחון. איש ישר, הגון, ורב ניסיון שילך עכשיו גם הוא כמו אחרים לאיזשהו מדבר פוליטי מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. לקבינט ייחסר גורם מתון, הגיוני ושקול, חיוני כל כך בהרכבו הנוכחי. בוגי יעלון הולך למדבר פוליטי, אך נראה לי שהוא עוד ישוב.