בין שלל התגובות החריפות נגד ההחלטה של התאחדות הסטודנטים הלאומית בבריטניה הופיעה גם הקביעה הנחרצת שמדובר בארגון אנטי ישראלי מובהק. אז א', נכון, ההחלטה אתמול ממחישה עד כמה מדובר בגוף צבוע, משוחד, בעל אג'נדה מוטה ומסולפת, גוף שלא מגנה את דעא"ש אבל מחרים את ישראל. הכל נכון, אבל תרשו לי לספר לכם סיפור קצר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לפני קצת יותר מעשר שנים החל שיתוף פעולה מקיף בין התאחדות הסטודנטים הלאומית בבריטניה, ה-NUS, לבין התאחדות הסטודנטים היהודים ה-UJS. מטרת הקמפיין המשותף הייתה להילחם בגזענות בבריטניה, מאבק למען גזעים, לאומים ודתות. שני הארגונים עבדו יחד בתיאום נפלא, שמרו על יחסים חמים, וקידמו מטרה משותפת. אתמול, הגיע השפל ביחסי שני הגופים, כאשר ההתאחדות הלאומית מאמצת את עקרונות ה-BDS ומעמיקה עוד יותר את הקרע בינה לבין הסטודנטים היהודים.
המסר בסיפור הוא שלהיות אנטי ישראלי זו לא גזרה משמיים, בוודאי שלא תירוץ למרק את המצפון ולומר בכניעה, "מה אתם כבר רוצים מאיתנו? אתם לא מבינים שאלו חבורה של אנטישמיים?". דעת קהל אפשר לשנות, כנראה שה-NUS לא יהפכו לחובבי ציון ויארגנו שבוע גבעת חלפון בקמפוסים אבל הלהבות ינמכו והטונים יהיו צורמים פחות.
ההחלטה אתמול לא משנה דרמטית את חייהם של הסטודנטים הישראלים והיהודים בקמפוסים בבריטניה, לא רק כי היא סמלית ולא מחייבת, אלא כי חייהם קשים ממילא. חלקם מתביישים או מפחדים להסגיר את דתם או מוצאם, חלקם חולפים בדרכם לכתה בכרזות בגנות ישראל, וחלקם סופגים קללות ונאצות מפעילים או מסטודנטים אחרים שתפסו טרמפ על הטרנד המגניב החדש.
ה-BDS הוא ארגון לא גדול ולא מאוד משמעותי, הוא סימפטום לבעיה. מעמדה של ישראל בעולם זה נושא אחד, אבל הטיפול במצב שנוצר הוא שמטריד לא פחות. עיקר המעמסה היומיומית במאבק בתופעות אנטי ישראליות מונח על אנשים פרטיים, מתנדבים לרוב, שנעזרים לעיתים בארגונים מקומיים או בנציגי שגרירות שעובדים עם מעט משאבים. הם מארגנים הפגנות, מסעות הסברה, דיונים ופעילויות מול קבוצות קולניות, מאיימות ואפילו אלימות. אותם אנשים לא יכולים להרשות לעצמם לומר "תעזבו, הם אנטי ישראלים", האנשים האלה חיים את המצב הבעייתי הזה יום יום.