בדרך לממשלת נתניהו הרביעית: לראשונה מזה כ-20 שנה, לא מוזכרת בקווי היסוד של הממשלה או בהסכמים הקואליציוניים דרישה למשא ומתן מדיני כזה או אחר. מה זה אומר לנו על הממשלה, שאף אחת מהשותפות הקואליציוניות לא דרשה התייחסות למגעים עם הפלסטינים?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מתברר שזו ממשלה בלי מסכות, אנחנו יודעים בדיוק מה הכוונות שלה בפן המדיני ומבינים את התנגדותה למשא ומתן עם אבו מאזן. בניגוד לממשלה הקודמת, אין לה "מלבין" מדיני (כמו לבני) ואין לה משגיח כשרות משפטי. הפן המדיני של הממשלה ברור, כמו גם התכניות שלה לגבי שוק התקשורת ומערכת המשפט.
מה הסיכוים של ממשלת נתניהו הרביעית לשרוד? אמנם בנט וליברמן ממורמרים על התיקים, אבל ממרמור לא מפרקים קואליציה אלא רק מאינטרסים. הממשלה הזו נראית הומוגנית ואחידה, ולכן האפשרות לפרק אותה יותר קטנה: החרדים לא מפילים אף ממשלה שהם יושבים בה, ובנט לא יכול להרשות לעצמו להפיל ממשלת ימין.
אז נשארנו עם שניים: כחלון וליברמן. כחלון מקבל כל כך הרבה כלים לרפורמות ולשינוי המצב הכלכלי, ולכן לא סביר להעריך שהוא יפיל את הממשלה כל כך מהר אלא אם יהיה משבר חמור מול נתניהו. לעומתו ליברמן לא ממש רוצה להיות בתוך הממשלה, אז ייתכן בשלב מסויים הוא ייצא ממנה וישאיר אותה על 61 חברי כנסת בלבד.
הממשלה הזו היא למעשה מקצה השיפורים של הממשלה הקודמת – נתניהו הפיק לקחים מהממשלה הקודמת שלא האריכה ימים, ולכן הוא לא רוצה שיהיו חברים בה אנשים שיכולים להפיל אותו. בניגוד לשמועות, נתניהו לא רוצה ממשלת אחדות ולהיות תלוי בהרצוג שיוכל להפיל אותו: הוא הבין שהברית בין הימין לבין החרדים יכולה לאפשר לו את הישרדותו.