הנהגת העדה הדרוזית התאספה היום (שלישי) לכינוס חירום בקבר יתרו בעקבות הלינץ' בפצועים הסורים והתייחסה לריאיונות שנערכו עם מורדים סורים המאושפזים בישראל: "מתן הבמה בתקשורת הישראלית נותן קרקע פוריה למעשים נפשעים ובלתי תרבותיים".
כשערכתי בשבוע שעבר את השיחות עם המורדים הסורים הפצועים בישראל - אנשי הצבא הסורי החופשי שנתפסים כמורדים המתונים - לא יכולתי שלא להיזכר בסצנה משתי אצבעות מצידון שבה מתאר אלון אבוטבול את הנעשה בלבנון: כולם נלחמים בכולם. פרט למקום ולזמן, ההיגיון הלבנוני רלוונטי גם לסוריה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
האם צריך היה לקיים את הריאיון? כמובן. לציבור בישראל ניתנה הזדמנות נדירה להבין מה קורה במרחק של מטרים מהגבול באופן בלתי אמצעי וללא מתווכים, לשמוע מאנשים הלוקחים חלק בלחימה באופן מפורט ואפילו אינטימי מה תמונת המצב, איך הדרוזים נתפסים בעיני הצדדים הלוחמים, על המגע של אותם לוחמים עם חיזבאללה והמיליציות השיעיות, על תודתם העמוקה לישראל וכיוצא בזה.
זה היה שיקוף ממקור ראשון של המצב הכאוטי שמתקיים בצמוד אלינו, לא בפינלנד, ומכאן חשיבותו. המכנה המשותף של מרבית האנשים ששוחחתי איתם היה ההתנערות ממדיניותם של חלק מהדרוזים. צריך לזכור, חלקם לפחות נאמנים למשטרו של בשאר אסד באופן מסורתי ואף משתפים איתו פעולה.
ניסיון לערב את ישראל בקלחת הסורית
מה שמזין את זעמם וחששם של הדרוזים בין היתר זו חרושת שמועות על פגיעה ומעשי טבח באנשיהם, תושבי סוריה. נכון לכתיבת שורות אלו, מרבית השמועות האלה התבררו כחסרות ביסוס, אלא שאירוע כמו זה של אתמול עלול להפוך אותם למי שנתפסים כצד פעיל בלחימה ולהוות זרז לפגיעה באנשיהם - ובכך הם פוגעים בעיקר בעצמם.
יותר מארבע שנים הצליחה ישראל להתרחק ממלחמת האזרחים בסוריה. ארבע שנים שבמהלכן נהרגו יותר מ-200 אלף בני אדם, ארבע שנים שבהן סוריה כפי שהכרנו אותה התפרקה ללא היכר ושמלחמת כל בכל מתנהלת בה - אלא שהשלכותיה של המלחמה הזאת, שמתנהלת מרחק מטרים מגבולנו הצפוני, עלולות להתקרב גם אלינו, בין היתר בעקבות הלינץ' האכזרי.
הנרטיב של חלק מהדרוזים בישראל ברור: ישראל מסייעת לארגון הקיצוני ג'בהת א-נוסרא, חלק מהפצועים שמובאים לטיפול בישראל הם אנשיו ואפילו נשמעות טענות על כך שישראל מציידת את אויבי הדרוזים והמשטר הסורי בנשק ובתחמושת. מבלי להיכנס לאמיתות הדברים (עד כמה שידיעתי משגת הדברים לא נכונים כלל וכלל), חלק מראשי העדה דורשים כבר שבועות מישראל כי תיחלץ לעזרתם של אחיהם היושבים בכפר חאדר השוכן במרחק שני קילומטרים מהגבול.
אירוע הדמים של אתמול היה ניסיון ברור להכניס את ישראל לקלחת האלימות המתרחשת בסוריה ולהפוך לצד פעיל - במקרה הזה מגנם של הדרוזים הסורים - גם במחיר של עימות ישיר עם חלק מהמעורבים. גם הניסיונות החוזרים והנשנים של אנשי צבא, ובראש ובראשונה הרמטכ"ל להרגיע את הדרוזים ולהבטיח שישראל לא תעמוד מנגד לנוכח פגיעה באנשיהם, או הרמיזות שנשמעות בישראל על כך שישנן הבנות שקטות עם המורדים לבל יפגעו בדרוזים, מתברר, לא מועילים.