הודעת השב"כ שמאשימה כי פעילים מיצהר חיללו שבת ונסעו כדי לתדרך את הנערים החשודים בידויי האבן שהביאה למותה של הפלסטינית עאישה ראבי כיצד לעמוד בחקירת שב"כ, היא לא סימן להתחזקות או הדתה בשירות, וגם לא פרץ של דאגה למצבם הרוחני של נערי הגבעות - אלא ניסיון שקוף לבודד את הנערים העצורים בתוך הציבור הדתי.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
בשב"כ מזהים היטב שהגיבוי שהנערים העצורים זוכים לו בציונות הדתית, כולל מהזרם הממלכתי (הרב דרוקמן) והמתון (הרב ריסקין, "בית הלל"), נרחב בהרבה ממה שזכו עצורי דומא ולא במקרה. כמעט מיותר לומר, אבל רוב מוחץ של הציונות הדתית נגעל, מתרחק, ומגנה את מה שמכונה "הטרור היהודי".
בהתיישבות אין גיבוי לאלימות ובטח שלא לרצח פלסטינים, גם לא בקריצת עין. זו הסיבה שבחקירת דומא, למרות כל הזעקות וההתראות בזמן אמת על עינויים כנגד החשודים, רוב רובה של הנהגת המגזר שמרה על שתיקה ונתנה לשב"כ אשראי לעבוד בשקט. רק חבל שהוא בזבז אותו על הפקות נוסח "תיאטרון כלא עכו" וגביית עדויות תחת לחץ פיזי שנפסלו בבית המשפט.
גביית הודאות בכל מחיר - שכפי שנחשף לאחרונה בכמה תיקים מתוקשרים אינה מוגבלת רק לחקירות "טרור יהודי" - מזהמת את החקירות עצמן ומונעת את האפשרות להגיע לחקר האמת (אפילו אם החשודים ביצעו את המעשים לעולם לא נדע זאת ותמיד יהיה מי שיטיל ספק בגלל האופן שבו נגבתה ההודאה), אבל גם מרסקת את האמון ואת האינטרס המשותף של המגזר שאמור להיות הראשון שמברך על פעילות השב"כ, אבל כבר לא מאמין לו.