1. רק כשהצ'קלקות של שיירת ראש הממשלה האירו את הכניסה לאולפני חדשות 12, השתכנעו כולם במערכת שזו לא מתיחה מאוחרת לפורים, או מוקדמת לאחד באפריל. במילותיו של יאיר לפיד, "מה קרה לנו?" - קרה לנו ש-17 שנה לא הגיע ראש ממשלה ישראלי לאולפן טלוויזיה, להישאל שאלות ולהשיב תשובות. בטח לא כשזו גרסת מוצ"ש של "שיחה בהפתעה".
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
ניכר היה שלקח לנתניהו זמן להיזכר בפורמט. הוא צלע בתחילה, במיוחד כשנקלע להסברים טכניים ארוכים על אלקטרודות ועל תרשימי בעלות בתאגידים. אחר-כך השתחרר.
2. ראש הממשלה ונתניהו התנגשו אתמול קלות. יתרונו הגדול של ראש ממשלה הוא היותו מורם מעם, משאר הפוליטיקאים. באים לראיין אותו בבית בעוד ששאר המתמודדים באים לאולפן (ממש כמו, להבדיל, שבאים לחקור אותו בבית במקום שיבוא למשטרה). מנגד, יתרונו הגדול של נתניהו הוא השליטה במדיום הטלויזיוני. מה ראה הצופה בבית? מנהיג ששונמך פתאום לפוליטיקאי רגיל מול שאלות קשות? או מי שמוכן להיאבק על האמת שלו?
בסדרה "הבית הלבן" נשיא ארצות הברית מוחל על כבודו וצועד ברגל לקונגרס אל יריביו כדי לסיים שביתה. נתניהו לא הלך לקונגרס, אלא נסע לנווה אילן. מוקדם לדעת אם שבירת הדיסטנס עבדה.
3.רשמנו לפנינו: סירוב להצהיר חד משמעית שלא יישב עם בני גנץ אחרי הבחירות. "אני לא חושב שהם יסתדרו עם קווי היסוד שלנו", ציין (כאילו שמישהו טרח פעם לקרוא קווי יסוד). אחר כך אמר ש"ספק אם יישאר להם מקום אחרי שאחלק תיקים לימין". כמי שישב עם ברק, לפיד ולבני וניסה רוב הקדנציה האחרונה לשבת עם המחנה הציוני אחרי שאמר "זה אנחנו או הם" בבחירות, זו הייתה תשובה מעוררת חשד.
4. נתניהו היה קצת יותר בהיר באשר לכך שלא יקדם את החוק הצרפתי שימנע את העמדתו לדין, אבל היה נחרץ פחות באשר ליוזמה רזה יותר, וקלה יותר, של שמירה על חסינותו. הוא כמעט אמר במפורש שימשיך לכהן גם תחת כתב אישום - ככל הנראה, מתשובותיו, זו התכנית הגדולה.
5. במקביל, אפשר להכריז על תחילת המשתה: גם בבחירות האלה נתניהו ינסה לשאוב קולות מיתר מפלגות הימין. באופן אבסורדי, "כחול לבן" חפצים בהצלחתו: ככל שישאב יותר קולות, יותר מפלגות יקרסו תחת אחוז החסימה. נעמי שמר כתבה פעם: "מי שאוהב אוהב, מי ששונא שונא". גם הראיון אתמול לא הפך את אוהביו של נתניהו לשונאיו, ולהיפך. מי היה מאמין.