בגיל 93 הלך לעולמו היום (שלישי) בקהיר האיש הדגול שהגה את רעיון השלום בין ישראל למצרים, בוטרוס בוטרוס ראלי, שכינויו בין משפחתו וידידיו הקרובים היה "ביבי". אני מתעצב מאוד על לכתו של האיש, שבמשך שנים היה לי מורה וידיד - בתקופות שרותי בקהיר.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - כנסו לחדשות 2 בפייסבוק
זמן קצר אחרי מלחמת יום הכיפורים פרסם ראלי, אז פרופסור מרוחק מן הפוליטיקה, מאמר פורץ דרך. כותרת המאמר שפורסם ברבעון "מדיניות בין לאומית" בערבית הייתה: "האם ניתן להפוך את ישראל להונג קונג עד שנת 2,000".
במאמרו הוא הציע לראשונה נוסחה לפיה יוכל העולם הערבי להתיידד עם ישראל ולקבל אותה בלי לחתור להשמדתה, הכיצד? - דרך מצור של שלום. הנשיא סאדאת שאב ממאמר זה את ההנמקה ליוזמת השלום שלו ב-1977 ומינה את ראלי, ערב ביקורו בישראל, לשר המדינה לענייני חוץ.
"לא היה אוהב ישראל, את ערפאת - פשוט תיעב"
ראלי שהיה נשוי ללאה, יהודייה מצרפת שהמירה את דתה עבורו והפכה לנוצרית קופטית כמוהו. הוא לא היה אוהב ישראל. הוא היה מעין קיסינג'ר מצרי: אסטרטג, חכם וגמיש, שליווה את היחסים עם ישראל לאורך שנים, לרבות בעת שכיהן כמזכ"ל האו"ם.
קשה לי להעלות על הדעת כיצד היה נולד השלום עם מצרים והתייצב בהמשך ללא תרומתו האינטלקטואלית והדיפלומטית של האיש הזה. בעשרות השיחות שקיימנו לאורך ארבעה עשורים, הקפיד ראלי להדגיש את קדושתו של חוזה השלום, למרות הביקורת שהייתה לו.
הוא היה מלא ביקורת על ישראל בסוגיה הפלסטינית, אבל הוא הבין יפה את הדילמות. לא היו לו אשליות לגבי העולם הערבי, והיה לו בוז עמוק כלפי התמימות האמריקנית. אף לא לרגע לא התפתה ראלי לתלות תקוות ב"אביב הערבי" - את יאסר ערפאת הוא פשוט תיעב.
ראוי הוא בוטרוס בוטרוס ראלי שנכבד את זכרו.