גם בגבו של הנוסע המנוסה ביותר עוברת צמרמורת קלה כשהוא מתיישב במושב הדחוס ומהדק לבטנו את החגורה. השמיים, מבחינות רבות, אינם מקום טבעי עבור בני האדם. המכונה הפרימטיבית יחסית שבנו האחים רייט בתחילת המאה ה-20 הלכה והשתכללה, כיום יש מטוסי נוסעים מסחריים חדישים עם אינטרנט אלחוטי, מיטות מתכווננות, ומערכות בידור משוכללות, אבל דבר אחד לא השתנה במאה ועשר השנים האחרונות - גם היום כמו אז: מול ההגה יושב אדם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"כאן הקברניט מדבר", נשמע קול בטוח ורגוע ברמקולים הקטנים שמבשר לנו על גובה הטיסה, אופי המסלול ותנאי מזג האוויר. בעוד מספר דקות תסתיים ההמראה ויופעל הטייס האוטומטי שימלא את תפקידו עד לנחיתה, כולנו יודעים שזה המצב, שחיינו נתונים בידיו של מחשב, אבל בכל זאת ממשיכים לשבת ברוגע בכסא, סומכים על הטייס שיציל את המצב אם חס וחלילה תופיע תקלה טכנית במערכות. אין ספק שהתרסקות מטוס היא דבר מאוד מפחיד, תקלות טכניות קורות ולעתים נדירות הן מובילות לתוצאות טרגיות.
חברות התעופה מרגיעות את הנוסעים בהסברים על מנגוני הבטיחות הרבים שמצויים בכל מטוס החל ממסיכות החמצן ועד לחיישנים המתקדמים. ההסתברות להתרסקות כמעט אפסית, הם אומרים, מפני שלכל מערכת יש את המנגון שמגן עליה במידת הצורך, ועל כך יעידו עשרות המקרים שבהם נחת מטוס בשלום ללא מנוע או למרות תקלה בגלגלים.
המסקנה החד משמעית של חקירת התרסקות מטוס הג'רמן ווינגס בצרפת היא שונה. טייס המשנה, אנדראס לוביץ, גרמני בן 28, ריסק את המטוס בכוונה תחילה לאחר שנעל את הטייס הראשי מחוץ לתא הטייס. בעוד ההסתברות לתקלה טכנית היא סיכון שנלקח בחשבון כשעולים על מטוס, מעשה כזה של איש צוות הוא לא חלק מהחוזה הבלתי כתוב בין הנוסע לחברת התעופה. אל מול מנגוני הביטחון המורכבים אי אפשר שלא לתהות על הקלות הבלתי נסבלת של ההתרסקות הזו.
השאלות קשות, והתוצאה טרגית
האם הדבר כל כך פשוט? טייס-משנה צעיר מקבל החלטה לרסק מטוס ודקות אחר כך צולל אל מותו בהרי האלפים כשאיתו עוד 149 בני אדם? האם חברת התעופה ערכה בדיקות רקע לצוות טרם שכרה אותם לעבודה? האם הטייסים עוברים בדיקות תקופתיות הן פיזית והן נפשית? האם ההנחיות הרגולטוריות מספיקות? השאלות קשות, והתוצאה טרגית.
"זו לא התאבדות" הצהיר החוקר הראשי של התרסקות מטוס ג'רמן ווינגס בצדק רב, טייס המשנה החליט לרסק את המטוס ובכך רצח בדם קר את 149 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו עימו על הסיפון. עכשיו זה תפקידם של הרגולטורים, חברת ג'רמן ווינגס, חברת האם לופטהנזה ואיתם כל חברות התעופה בעולם לשקם את האמון בינם לבין קהל הנוסעים. להבטיח לפעול ביתר נחישות כדי לוודא שמקרים כאלה לא יקרו עוד, לענות באומץ על השאלות הקשות ולהוסיף את כל מנגוני הבטיחות הנדרשים לא רק במישור הטכני אלא גם בהיבט האנושי. רוב הטייסים בעולם אינם אנדראס לוביץ, אין ספק, אבל מספיק לוביץ אחד ו-150 גופות שמוטלות בהרי האלפים, כדי שאנחנו הנוסעים נדרוש את הדבר הבסיסי ביותר, הידיעה שנעשה הכל כדי שנגיע אל מחוז חפצנו בשלום.