ראש הממשלה נתניהו פתח בפנינו סוף סוף את הבית. זה לא היה פשוט. הדלת ישנה וחורקת , היא לא נפתחת בקלות, בעיקר לא בפני מצלמות. והנה, דווקא בימי הבחירות, בהם נאסר על נתניהו לעשות שימוש בנכסי המדינה, גויס המעון לקמפיין הליכוד, זו הפעם השנייה.
עקבו אחרי נטעלי שם טוב בטוויטר
רבות דובר כבר על הבית הזה. במקום על מחירי הבתים בישראל, על מחוסרי הבית ועל מחיר הגבינה שעל גביעה הוא מתנוסס. ואכן, נוכחנו לדעת, הבית הזה, בית ראש הממשלה, מתקלף, מיושן ורעוע. הוא כנראה באמת אינו ראוי. אבל גם לא העיתוי שבחר הזוג נתניהו. וגם לא הדרך.
בניגוד לדעת משתמש הפייסבוק, ראש השב"כ לשעבר דיסקין, לא מדובר בפרצת אבטחה חמורה. לא רק, לפחות. הסרטון שהפיק המעצב מושיק גלאמין עבור הזוג נתניהו (על חשבונו לטענתו) הוא בעיקר בעיטה נוספת בסכר הפרוץ ביחסי ראש הממשלה עם התקשורת.
מתי הפך נתניהו, אשף התקשורת, לאדם מפוחד? לא מפני איומים כלכליים או ביטחוניים חלילה, כי אם מפני כלבי השמירה של הדמוקרטיה. לא עימות, לא שאלות, לא ראיונות אם אין הכרח. מסיבות העיתונאים בתקופת כהונתו הוחלפו בהצהרות, ההודעות בפוסטים, ראיון ראש השנה הוחלף בשנה של שתיקה. במצב תקין, היה ראש ממשלה המעוניין להציג את ביתו לציבור מתכבד ומזמן עיתונאי, שעלול גם לשאול שאלות.
במצב תקין, היה ראש ממשלה שמעוניין להתמודד עם הביקורת הצפויה על דוח המבקר שעתיד להתפרסם בעניינו, ממתין גם לזכותה החוקית של התקשורת לפצות פה בעניין.
המהלכים האחרונים מעידים כי זו אינה עוד מתקפה של נתניהו על הסיכול הממוקד שעושה לו העיתון של המדינה. זו מתקפה על המדינה, על ערכי הדמוקרטיים, על סמליה, נכסיה ופרסיה. שמישהו יזכיר לו, יהיו אשר יהיו תוצאות הבחירות, לא כדאי שיטרוק את הדלת.שלא נשאר כולנו עם הידית ביד.