זמן רב התלבטתי אם בכלל לכתוב את הטקסט הזה. אולי עלי להצטרף לגל הסולידריות עם הקורבנות בפריז, להדגיש את העובדה שכמובן רוב המוסלמים הם אחרים, כאלה שסבורים כי חופש הביטוי עומד בליבה של הדמוקרטיה ושהטרור לא יכול לנצח. אבל אני לא בטוחה שאני שם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
השבוע פתחתי את עיתון "הארץ", הידוע בקריקטורות הפרובוקטיביות שלו. וכך כתב שם הקריקטוריסט הראשי של העיתון עמוס בידרמן על הטבח במערכת "שארלי הבדו": "הם ניצחו. הרעים כבר ניצחו. החבר'ה מהג'יהאד העולמי, מאל קאעידה, מדאע"ש. איך שלא תקראו להם. הם ניצחו אותנו ביג טיים במלחמה על חופש הביטוי. כל אירופה משקשקת מהם, וגם אמריקה. אין עכשיו בעולם קריקטוריסט או מו"ל שיעז בכלל להתעסק אתם. כולם רועדים מפחד. אישית, אני מרגיש מאוים עוד מאז סערת הקריקטורה הדנית. אני בכלל לא מתקרב לנושא".
את הדברים האלה כתב אדם שחי בישראל, אדם שיש לו ביטחון גדול יותר מזה שיש לעיתונאים, בימאים, סופרים או הוגי דעות שהג'יהאד האסלאמי דן אותם למוות רק כי הם חתרו נגד האסלאם. הם קיבלו גזר דין מוות בגלל מילה, ספר סרט או ציור. אבל עד השבוע שעבר אירופה חשבה שהיא תסתדר עם זה. "יש לנו דמוקרטיה, משטרה ומודיעין, אנו כה סובלניים כלפי האזרחים המוסלמים שלנו", טענו האירופאים. "אלו כמה חולי נפש קיצוניים", טענה המשטרה הצרפתית, "הם לא יפרו את שלוות הנפש שלנו".
הם חשבו: "אז מה אם היהודים מפחדים מהמוסלמים בצרפת, בלגיה וגרמניה - כמה פיגועי טרור פעם בכמה חודשים נגד מוסדות יהודיים לא יכולים לערער את שלוותינו". כלי התקשורת באותן המדינות משתפים פעולה עם מדיניות בת היענה הזו. אפילו בצרפת שעכשיו נרעשת ונרגשת, שמניפה דגלים של אחדות, אומץ וחירות. אחרי הפיגוע במערכת "שארלי הבדו" אף לא תחנת טלוויזיה אחת בצרפת, גם לא הפוליטיקאים (פרט למארין לה פן), לא השתמש במושג טרור אסלאמי. כנראה הם לא רצו לפגוע ברגשות הדתיים של שישה מיליון אזרחים נאמנים שהם חלק בלתי נפרד מהחברה הצרפתית.
ביום שישי, מתקפה על הסופר הכשר היהודי הכתה, ורוב הצרפתים המשיכו לדבר על מתקפת טרור בלי להזכיר את האסלאם. רק כשאדון קוליבאלי תקף את החנות הכשרה ורצח בדם קר ארבעה יהודים והסביר בשיחת טלפון עם תחנת טלוויזיה שבחר בחנות כשרה בגלל סיבות דתיות אידאולוגיות נגד יהודים, ורק אחרי שצרפת ספרה 17 קורבנות ואירופה כולה עקבה בזעזוע בשידור חי אחרי שני מוקדי טרור, הפעמונים התחילו לצלצל, לא רק באופן סימבולי בקתדרלת הנוטרדאם.
העולם המערבי הפחית בערכו של האסלאם הקיצוני
לפתע פתאום אדון הולנד, גברת מרקל ומר קמרון התחילו לתכנן קרב משותף נגד קיצונים אסלאמיים, לפתע צצו לחשושים ודיונים על שינוי במדיניות ההגירה. הם גם דיברו על שיתוף פעולה בין גופי המודיעין האירופאים. לא נעים להזכיר שזה בדיוק מה שישראל אומרת כבר זמן רב, דבר שמזכה אותה בהרבה מאוד ביקורת.
אותה אירופה הנאורה מגנה את ישראל על כך שהיא משתמשת בשיטות ברוטאליות נגד הפלסטינים שחשודים בתכנון פעולות טרור: "איך יכולים שוטרים ישראלים מיחידות מיוחדות להרוג טרוריסט שרצח מספר אנשים במקום שיבקשו ממנו בנימוס להרים את הידיים ורק אז יעמידו אותו לדין". כולם ראו בפיגוע בסידני או בסוף השבוע בפריז, שכוחות הביטחון המערביים לא בדיוק השתמשו בכפפות של משי נגד הטרור. אני חושבת שאף פעם לא נהיה כולנו "שארלי הבדו", הם באמת גיבורים, אבל הם המיעוט.
העולם המערבי הפחית בערכו של האסלאם הקיצוני. הוא בוהה בתדהמה כיצד אלפי אירופאים צעירים עולים לרגל לסוריה ולעירק, מוכנים למות על מזבח הקוראן. זו הסיבה שהאירופאי הממוצע פשוט פוחד עכשיו, גם בגלל העובדה שבניגוד לישראל, שבה המלחמה בטרור היא חלק משגרת היום יום, האזרח באירופה לא חי בתחושה שהכול תחת שליטה.
אז בסדר, יעלו את רמת האבטחה למקסימום, אולי מישהו יתחיל לעקוב אחרי אנשים כסעיד או שאריף קוואשי, אותם טרוריסטים שכולם ידעו שהתאמנו בתימן עם אל קאעידה, שהם נעצרו כמה פעמים, שהם החליפו חוויות בטלפון מאות פעמים בתכנון פעולות הטרור.
מאוד הייתי רוצה שכולנו נהיה שארלי הבדו, אבל זה נאיבי, ממש כמו להעמיד פנים שהאסלאם הקיצוני הוא יתוש שכמה נאומי נשיאים יורידו מהקיר.
טטיאנה הופמן מפרסמת בלוג שבועי באתר בצ'כיה באתר Ceska televize - CT24