עשרים דקות העבירה סוכנות הידיעות רויטרס מהראיון שקיים כתב הבית הלבן ג׳ף מייסון עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה. עשר דקות מתוך הראיון הוקדשו למשולש היחסים ארצות-הברית, ישראל, איראן; עשר דקות נוספות לסוגיות בינאלומיות נוספות, ״שוליות״ שמעסיקות את נשיא ארצות הברית - רוסיה, סין וקובה.
הצטרפו לעמוד הטוויטר של ערד ניר
את הראיון הזה החליטו יועציו של הנשיא לשבץ בין שני הנאומים של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בין הנאום ה״מרכך״ שנשא אתמול בפני הפורום האוהד של הלובי היהודי המדושן ואפילו מיושן של אייפק, לבין הנאום ה״מוחץ״ שהוא צפוי לשאת היום בפני שני בתי הקונגרס, בניגוד מוחלט ומובלט לעמדת הבית הלבן.
בדברים שאמר ביקש אובמה להתעלות מעל למחלוקת הקקופונית בין וושינגטון לירושלים, בין לשכת נתניהו לחדר הסגלגל. הוא ניסה לפרשן אותה. אובמה דיבר בשלווה, בקור רוח, אולי אפילו בריחוק מסוים מבלי לערב רגשות מיותרים. כמו פסיכולוג שמנתח את התנהלות הפציינט שלו. מסביר את הרקע לדחפים שמניעים אותו לפעול בניגוד לאינטרסים שלו עצמו.
הדיאגנוזה שהציע, ככל שניתן היה להבין: חילוקי דעות על הדרך. כולנו מכוונים לאותה נקודה, הדגיש אובמה. כולנו רוצים להגיע לאותו יעד שהוא איראן ללא יכולת גרעינית צבאית. אלא שהוא, נתניהו, חושב שרק הוא יודע איך לעצור את איראן, שרק הדרך שהוא מציע היא הדרך הנכונה ועל כך אנחנו לא מסכימים. בלהט שמפגין ביבי לנאום, לזעוק ולהצהיר שרק הוא יודע, הוא מפריע לעצמו וגם לנו להגיע אל המטרה.
המסר שביקש אובמה להעביר לפני נאום נתניהו בקונגרס הוא - אנחנו בשליטה! מדובר במחלוקת נקודתית. בעיה אישית.