עוד מעט נציין שבוע למבצע עמוד ענן והתחושה היא שלא בטוח שהקברניטים יודעים לאן פניהם מועדות, חוץ אולי מאשר שר הביטחון ברק שפתח מבחינתו במלחמת (מפלגת) העצמאות על מנת לראות את אחוז החסימה מהצד הטוב שלו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הפחד חלחל לו גם לתל אביב, ההרס בערי הדרום הולך וגדל וגם מספר הנפגעים ובינתיים בעזה נהרגים 12 בני משפחה, ביניהם ארבעה ילדים בניסיון חיסול כושל. אומרים לנו שהמבצע הקרקעי הולך וקרב, אבל שוכחים לספר לנו עד כמה גדול עלול להיות מחירו, לשני הצדדים.
כאילו עסקינן בחדר ניתוח נקי וסטרילי אמרו לנו שהתקיפות הן "כירורגיות", אבל ככל שחולפים הימים, ה"כירורגיות" כבר פחות מדויקות, יותר ויותר חפים מפשע מוצאים את מותם ואנחנו נכנסים לתוך מעגל לחימה בלתי פוסק שאיש לא יודע באמת כיצד יסתיים.
13 שנה עפות רקטות על ישובי הדרום. מדינת ישראל הפציצה, חיסלה ופגעה אין ספור פעמים, אבל השקט אף פעם לא מחזיק מעמד, כי שקט אפשר להשיג רק אם מדברים. במקום להחמיר את הבעיה באמצעות כניסה של חיילים לעזה, צריך להפסיק את האש ולדבר! לדבר עם אבו מאזן ולדבר גם עם החמאס, כי אחרת, כל שנוכל לעשות הוא להמשיך להרוג ולהיהרג.
ארבע שנים עצם בנימין נתניהו את עיניו וקיווה לטוב, כמו בת היענה, העדיף נתניהו שלא להוציא את ראשו מהאדמה, שמא המציאות תכה בו. עכשיו לקראת הבחירות ואולי בעצת שר הביטחון שלו, הוציא נתניהו את ראשו, אבל המציאות לא הכתה רק בו, אלא בכולנו.
המציאות היא מציאות של מזרח תיכון שמדינת ישראל לא השכילה להכיר לעומק, מזרח תיכון שלא מוכן עוד לעמוד בצד. ארבע שנים קידשה ממשלת נתניהו את הקיפאון. בנאום אחד אמרו לנו "שתי מדינות לשני עמים", ולאחריו עשו הכול בכדי שהמילים לא יהפכו למציאות. כעת לא נותרה הרבה ברירה!
בין קיפאון להפצצה
אפשר להמשיך להפציץ ולהיות מופצצים ומצד שני אפשר להבין כי הדרך היחידה לעצור את חילופי הטילים בינינו לבין שכנינו היא בהידברות. הידברות אמיתית, תוך הכרה בחשיבות סיום הכיבוש ובזכותו של העם הפלסטיני למדינה.
אבו מאזן הלך הכי רחוק שיכול היה והודיע למעשה על ויתור על זכות השיבה. בתמורה הוא קיבל משר החוץ שלנו איומים ב"ריסוק הרשות הפלסטינית". ליברמן טוב בריסוק. מה זו רשות פלסטינית קטנה בשביל מי שיכול "להפציץ את סכר אסואן"?
ממשלה שתמשיך לרסק ולהפציץ, תביא בכך על תושביה גורל דומה, וכבר לא מדובר רק בתושבי הדרום, אלא בכולנו. ממשלת נתניהו, ברק וליברמן, הוכיחה שטווח היכולות שלה נע בין קיפאון ואי עשייה, לבין ריסוק והפצצה. אין לה לא רצון ולא יכולת לעשות משהו אחר.
לכן הבחירות הקרובות הן גם המפתח לחזרתו של השקט, ולא רק באופן זמני. כי את השקט תחזיר רק ממשלה שתבין שמדינת ישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן על הכוח לבדו. ממשלה שתעדיף לדבר במקום להפציץ, ממשלה שתציע חזון אמיתי של שתי מדינות לשני עמים שתוכלנה לחיות בשקט ואולי גם בשלום, זו לצד זו.
הכותב הוא מועמד ברשימת מרצ לכנסת