מפלגת העבודה עומדת בפני רגע מכונן לעתידה. כל חבר מפלגה הניגש אל הקלפי צריך לשאול את עצמו: כיצד ישפיעו הבחירות הפנימיות על הבחירות הבאות, ועל הסיכוי להחלפת נתניהו וכינונה של ממשלת שלום חברתית?
גם אם תצליח מפלגת העבודה לגדול על חשבון מפלגות אחרות בגוש, לא תהיה לכך השפעה על יחסי הכוחות בין הגושים. נתניהו שוב יהיה זה שירכיב את הממשלה הבאה, אם לא נדע להביא קולות חדשים לעבודה מקרב מצביעי הליכוד והימין.
ב-2006 עמדתי בראשות מפלגת העבודה במערכת בחירות היסטורית, שהייתה הראשונה בה ניצחה המפלגה בקריית שמונה ובקריית גת, הביסה את הליכוד בנתיבות, שדרות, חצור ושלומי, והותירה את נתניהו בראשות הליכוד עם 12 מנדטים בלבד.
היום, מצביעיו של נתניהו הם אלו שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהרחבת הפערים החברתיים, ומחפשים כיום בית חברתי חדש. הליכודניקים אינם הבעיה, הם הפתרון - הקולות החדשים שכבר עומדים בשעריה של מפלגת העבודה, ומחפשים בית חברתי חם. הם מתונים יותר ממנהיגיהם גם בתחום המדיני.
במפקד האחרון הצלחנו לצרף למפלגה אלפים מהליכוד, חלקם חברי ליכוד שנטשו את מפלגתם ועברו לעבודה מתוך אמונה שהיא יכולה להפוך לבית החברתי החדש. שינוי זה הוא הסנונית הראשונה למהפך שלטוני, שיתורגם בבחירות הבאות במעבר של 5-6 מנדטים מהליכוד לעבודה.
רק מהלך שכזה, ישנה את יחסי הכוחות בין הגושים ויאפשר הקמה של ממשלת שלום חברתית שתביא לשינוי סדרי עדיפויות אמיתי, כפי שפירטתי בתכנית "כיפת ברזל חברתית" ולפריצת דרך היסטורית בתהליך השלום, תוך הבטחת בטחונה של ישראל היום ובדורות הבאים.
אלטרנטיבה לנתניהו
מפלגת העבודה בראשותי תניף גבוה גבוה את שני הדגלים, דגל השלום ודגל הצדק החברתי. אפעל כדי לאחד את המפלגה ולכונן אלטרנטיבה אידיאולוגית ואלקטורלית לבנימין נתניהו. כבר הוכחתי זאת בעבר.
לאחר בחירות 2006 לא פעלתי כראש מחנה, אלא כיו"ר מפלגה, כאשר מיניתי לשרים וקירבתי את אלו שלא תמכו בי. בשנה בה כיהנתי בממשלה הגיעה העבודה להישגים חסרי תקדים: קיום ההתחייבויות החברתיות לבוחרים, ובראשן העלאת שכר המינימום, חוק 'פנסיה לכל אזרח', חוק חברות כוח האדם והגדלת סל התרופות. השגנו מינוי היסטורי של שר ערבי ראשון. גם במערכת 'כיפת ברזל', אותה יזמתי כשר ביטחון, אני רואה הישג חברתי, לא רק מדיני או בטחוני.
רגע לפני הקלפי, ראוי שכל חבר מפלגת העבודה ישאל את עצמו - איזו בחירה תיצור את התקווה לממשלת שלום חברתית?