בקיץ האחרון נפל דבר. מחאה חברתית נרחבת פקדה את המדינה. כבר היו דברים מעולם: הפגנות בוואדי סליב ומוסררה, פנתרים ואוהלים; אלא שהפעם יצאו לרחוב בני מעמד הביניים הצעירים, אלו שהרגישו כי אינם יכולים לעמוד ברמת החיים של הוריהם, ובעיקר להשיג דיור הולם.
במהרה הובן שהמחאה היא מחאת ה99% מול ה1%, בדיוק כפי שהוגדר במחאה שפקדה את וול סטריט. 1% מהאוכלוסייה שהכלכלה המערבית העשירה אותו עד בלי די, הורידה את המסים שהוטלו עליו וזיכתה אותו בעוד ועוד הטבות. רדיפת בצע אינה יודעת די וגם בתוך האחוז הזה ההבדלים ניכרים.
קומץ של 18 משפחות (טייקונים) שולטים על המשק הישראלי ועל רוב הפעילות הכספית בו. הציניות הגיע לשיאים חדשים עם מכת התספורות וההבנה שכשאזרח פשוט חייב אלפי שקלים הבנק יכול לנקוט מולו כל אמצעי שיחפוץ אבל כשהטייקון חייב מאות מיליונים פשוט מוותרים לו על חובו.
עם המחאה עומדת מרצ, שהצהירה על עצמה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית גם בימים הקשים שהכרזה זו הרחיקה ממנה מצביעים רבים, על אף שהסכימו עם דרכה המדינית.
חברת-הכנסת זהבה גלאון, שחזרה לכנסת במקום יו"ר מרצ, חיים אורון (ג'ומס), זיהתה נכון ובמדויק את הבעיה: ח"כ גלאון נכנסה באופן נמרץ לוועדת הכספים של הכנסת, ולחמה שם בצורה מרשימה בפערים הכלכליים, בהקלות המס של המאיון העליון, והחשוב ביותר היא מקדמת את חוק התספורות שיקשה יותר על הטייקונים את הבריחה מהחזרת החובות שהם חייבים לפנסיה שלנו.
עבודתה המרשימה של זהבה גלאון לצד הפעילות החשובה של ח"כ ניצן הורביץ נגד הניצול המחפיר של מהגרי העבודה, ופעילותו פורצת הדרך של חבר הכנסת אילן גילאון למען הגנת הזכויות של בעלי המוגבלויות, הקפיצו מדרגה את מרצ והפכו אותה למפלגה החברתית החשובה ביותר .
חשוב מכך, בכנסת משתולת בשנים האחרונות חקיקה מסוכנת ביותר המובלת על ידי קדימה, ישראל ביתנו והליכוד, ומגבילה את הדמוקרטיה וחירויות היסוד של האזרח והתושב במדינת ישראל בצורה שיטתית.
חוק וועדות הקבלה, חוק המסתננים, חוק החרם, חוק הנכבה והארכת חוק האזרחות עברו בכנסת וצמצמו את החופש לבחור את מקום המגורים, חופש הדיבור והחופש לבחור בן-זוג. אל מול החקיקה הגזענית אנטי-דמוקרטית הזו הובילה ח"כ גלאון את מרצ להיות הסיעה היחידה שהופיעה תמיד בהרכב מלא כדי להצביע נגד הכתמים החדשים בספר החוקים הישראלי.
מרצ בהנהגתה של זהבה גלאון תהיה המקף שבין הסוציאל לדמוקרטיה, הסיעה שמבינה שבין ההגנה על הזכויות החברתיות לבין ההגנה על הדמוקרטיה עובר קוו ישר ואין סוציאל דמוקרטיה בלי דמוקרטיה, כמו שלא תיתכן דמוקרטיה כל עוד נמשך הכיבוש .
מרצ בהנהגתה של זהבה גלאון תהיה מפלגתם של העובדים קשה לפרנסתם אך מתקשים להתקיים בכבוד, מפלגתם של הצעירים הלומדים ועובדים ומרגישים שסיכוים לחיות ברמת החיים והדיור שחיו בה בבית הוריהם הולכים ופוחתים. מרצ תהיה מפלגתם של האנשים שרוצים להתחתן ולא רוצים שיגידו להם כיצד, של אנשים שלא רוצים למות אבל כן רוצים להיקבר בטקס מכובד.
תהיה מפלתם של אלו המבינים שהכיבוש הוא בלתי מוסרי וההתנחלויות הן פשע והם עולים לנו בדמים תרתי משמע. מפלגתם של אלו השומעים בכעס כיצד לבני, שהתיימרה להציל אותם מנתניהו, התנגדה להקפאת ההתנחלויות, הזועמים על יושבת ראש מפלגת העבודה שקבעה שההתנחלויות הן לא חטא ושל כוכב הטלוויזיה שכבר הצהיר שיהיה מוכן ללכת עם נתניהו כפי שעשה כבר אביו.
הכותב הוא ח"כ לשעבר מטעם מרצ.