אני שייכת לדור טייפ הדאבל קאסט. היה פעם מכשיר כזה. הוא היה גדול ומגושם ולכל הילדים המקובלים בכיתה היה כזה. אפשר היה לערוך בעזרתו, באופן די מוגבל כמובן, קלטות שמע (שאז פשוט קראנו להן קסטות), והקלטת הראשונה שהכנתי (בגאווה גדולה ובתוצאה די עלובה...) הייתה שירים של יהונתן גפן.
נורא אהבתי את השירים שלו. הייתי משוכנעת שהוא כותב אותם במיוחד בשבילי ועליי. גדלתי על שירי הילדים שלו, ניסיתי להתבגר עם שירי האהבה שלו והלכתי לצבא עם שירי המחאה שלו.
כשהתחלתי ללמוד בבניין מקסיקו באוניברסיטת ת"א, נטשתי אותו. זה לא היה בגללו. זה היה לגמרי בגללי. חיפשתי משוררים יותר מתוחכמים שיתאימו ללוק האמנותי החדש שלי. פתאום קלטתי שאף אחד לא מבין אותי שם כשאני אומרת משפטים כמו "לעולם איני מסירה את המעיל שלי. אתה מוריד את המעיל שלך ואנשים חושבים שאתה עומד להשתקע. ולי אין שום כוונה להתנחל..."
הרבה שנים עברו מאז ואני נזכרת בו מדי פעם. פעם ידעתי לצטט שירים שלמים, היום נשארו רק חלקי משפטים. אבל הם טבועים בי בתזכורות, חלקן שמחות וחלקן עצובות, של רגעי ילדות וכאבי התבגרות.
עכשיו יהונתן גפן מוציא דיסק בו הוא מקריא 29 משיריו שמצורפים גם כספר, ואיזה כיף לשמוע אותו שוב! יהונתן גפן מספר את השירים שלו ויונתן בר גיורא אחראי למוסיקה היפיפייה שמלווה את השירים. הקשבתי לדיסק בשבת אחת גשומה. זה היה אומנם סיפור של חורף, אבל הרבה יותר.
לִֹשְכַּב בְּמִטָה צְחֹרָה בְּלֵיל חֹרֶף קַר
מִתַּחַת לַשְּמִיכָה בְּתַחְתּוֹנִים גְּדוֹלִים מִדַּי
מִשְקְפֵי קְרִיאָה עַל עֵינַי
לְהַדְלִיק אוֹר קָטָן וְלִקְרֹא סֵפֶר שׁמִזְמַן
רָצִיתִי לֶאֱהֹב
הִיא תַּנִּיחַ אֶת רֹאשָהּ עַל כְּתֵפִי שְׂעָרָהּ הָרַךְ
יְחַמֵּם אֶת צַוָארִי כְּשֶהִיא תִּרָדֵם בִּנְחִירוֹת
קַלּוֹת וַאֲנִי אֲלַטֵּף אֶת גַּבָּהּ וְאֶת חֲלוֹמוֹתֶיהָ
טִפַּת רֹק תִּפֹּל מִשְֹּפָתֶיהָ לְאֵגֶל
טַל מֹֻשְלָם עַל דֶּשֶֹא חָזִי וְהִיא
תְּחַיֵּךְ בִּשְׁנָתָהּ וְהִנֵּה גַּם עֵינַי
הוֹלְכוּת וְנֶעֱצָמוֹת
לְכַבּוֹת אֶת הַאוֹר הַקָּטָן וְלִשְׁמֹעַ אֶת תִּקְתּוּק לִבָּה
בָּאֲפֵלָה הוֹלֵךְ וְנִבְלָע בְּהַלְמוּת לִבִּי
וְכָךְ לְהֵרָדֵם
בְּרֶחֶם הַגֶּשֶׁם וּבֹּשֶֹם הַיָרֹק הַנִּרְטָב
וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁגַּם בָּרֶקַע יִתְנַגֵּן פְּסַנְתֵּר בְּלַחַן
שֶׁל וַאלְס מֻכָּר וְרָחוֹק
אֲפִלוּ שׁוֹפֶּן
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il