מה יש בה בהודו, שמושך כל שנה אלפי ישראלים מכל הגילים והמינים, בלי להתחשב בהשכלה או במצב הכלכלי? למה דווקא היא מעניקה מקלט לבורחים, מזור למחפשים ועניין להרפתקנים?
דן דאור ויגאל צור אומרים שרק מעט ארצות יכולות להתחרות ברבגוניות של נופיה ותושביה ובהיקף עושרה התרבותי.
לפני כמעט 20 שנה הם פרסמו את מדריך הטיולים הראשון שלהם להודו שמדרום להימלאיה, מאז עברו הרבה מים בגנגס. מהספר הקודם נשארה ההקדמה ומספר ציטוטים נבחרים, אבל השאר נכתב מחדש, בהרבה אהבה וכבוד וגעגועים.
אז איך הפכה הפרה לקדושה?
יש במדריך החדש מבוא משעשע, מעין "אחד מי יודע" בגרסה ההודית (שלושה אלים ראשיים, ארבעה מלכים גדולים, חמישה יסודות וכו'), קצת על ההיסטוריה של הודו, ענייני דת וחברה והחלק שהכי אהבתי - איך הפרה הפכה לקדושה.
זהו אינו מדריך טיולים רגיל, לא תמצאו פה המלצות על מסעדות אופנתיות או בתי מלון מפנקים. אין כאן רשימה של מרכזי קניות ואפילו לא איך להגיע למקומות המומלצים. אז מה כן יש? סיפורים מההיסטוריה ומהמיתולוגיה, קטעי ספרות ועיתונים, רשימות של נוסעים שביקרו בהודו, תיאורים של ערים ואתרים (בשיטת הכוכבים: מכוכב אחד המציין שכדאי מאוד לעצור ועד שלושה כוכבים שהם וואו... שווה את הנסיעה, לא לוותר!) וכל מה שמטייל שמחפש קצת יותר ממקום להתמסטל בו יכול לבקש.
מחברי המדריך ויתרו על כל מידע שיכול להתיישן או מידע שניתן למצוא באינטרנט, שזה רעיון טוב אם אתה רוצה ליצור מדריך אלמותי שילווה את הנוסעים להודו במאה השנים הקרובות ולמי שהודו בשבילו היא לא רק הכפר באגסו במרומי דראמסלה או מסיבות ה"פול מון" בגואה.
אבל זה לא תמיד יעיל למי שנוסע ולא רוצה לסחוב מספר מדריכים וכן זקוק למידע על מלונות ושעות כניסה ודרכי הגעה. וכאן גם חסרונו של הספר. נכון שאפשר למצוא בו מידע מרתק על האמנות, על התרבות ועל הנופים - גם הטבעיים וגם האנושיים, אבל כשאתם מחשבים כל גרם מיותר שאתם נושאים על גבכם, לא בטוח שתצליחו להתמיד עם הספר כל הטיול.
ההמלצה שלי היא לקרוא אותו לפני או לקחת אותו איתכם בידיעה שתחליפו אותו באמצע הדרך, אבל הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות זה לקנות אותו להוריכם כמתנת פרידה לפני הנסיעה, כדי שגם הם יבינו מה מושך אתכם בארץ הקסומה, הרחוקה והכול כך אחרת הזאת.
הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il