באחד הימים האחרונים, בעת ביקור הרופאים, משכה את תשומת ליבי חולה בת כ-48 שנה, מורה במקצועה, הלוקה ביתר לחץ דם המאוזן תחת טיפול תרופתי. היא אושפזה במחלקה הפנימית לאחר ששלוות חייה הופרה עקב כאב מעיק בבית החזה השמאלי, קורן לכתף שמאל שהופיע 3 ימים לפני שפנתה למיון, נמשך כ-8 שעות וחלף באופן עצמוני. הכאב גבר בנגיעה על פני נקודת החיבור של צלע 4 לעצם בית החזה משמאל.
יום לפני שפנתה למיון, חשה שוב את אותו כאב מעיק למשך מספר שעות ולכן החליטה לפנות לחדר המיון. בחדר המיון נבדקה על ידי רופא שביצע בדיקת חמצן בדם, אק"ג ואנזימים ומשלא מצא עדות להתקף לב החליט לאשפז את הגברת להשגחה למשך 24 שעות במחלקה פנימית.
באשפוזה נמצאה רמת כולסטרול גבוהה בדם והוחל טיפול תרופתי להורדת כולסטרול. מבחן המאמץ שבוצע באשפוזה היה תקין. החולה טופלה במשככי כאבים ותרופות נוגדות דלקת. עם שיפור משמעותי בכאב היא שוחררה לביתה לאחר יממה.
סיפורה של החולה הינו אחד מיני רבים של כאב בחזה שסיבתו "אינה מסוכנת" ולאחר השגחה קצרה למשך 24 שעות יכול החולה לחזור לשגרת יומו. יחד עם זאת, כאב בחזה מהווה אחד האתגרים המשמעותיים והחשובים ביותר בחיי היום יום של הרופא הפנימי. בעיקר לאור העובדה שטעות באבחנת תעוקת לב עלולה לגבות מחיר כבד, כיוון שזוהי מחלה שעלולה לסכן חיים.
אז במה לקתה החולה?
החולה שתוארה אובחנה כלוקה ב"תסמונת טיטצה". המחלה נקראת על שם רופא גרמני בשם אלכסנדר טיטצה. כ-10% מהתלונות על כאבים בחלל החזה מאובחנות כתסמונת טיטצה. תסמונת זו מתארת כאב פנימי, עמום או עז, בחלקו העליון של בית החזה, שמקורו בדלקת בסחוסי הצלעות העליונות בפרקים המחברים אותן לעצם החזה. לעיתים מלווה התסמונת בנפיחות ואדמומית באזור מפתח הלב. המחלה אינה מסכנת חיים וחולפת בדרך כלל תוך כמה שבועות עד חודשים ולעיתים נדירות נמשכת יותר מ-6 חודשים.
אם המחלה כה קלה, מדוע אושפזה החולה להשגחה?
מתי חשוב לגשת לרופא?
יש למהר ולגשת מיד לרופא בכל מקרה בו מופיע כאב מתמשך בחזה, עמום או עז שאינו חולף מיד מעצמו, כדי להפריך במהירות את החשש מפני התקף לב או בעיה חמורה בדרכי הנשימה כגון תסחיף ריאתי. בכל מקרה חובה להיוועץ ברופא לפני התחלת טיפול ולהיות במעקב רפואי הדוק על ידי רופא פנימי או רופא משפחה כל עוד הכאב אינו חולף.
מהו הטיפול המקובל לתסמונת טיטצה?
1) חימום מקומי או קירור של האזור הכואב.
2) תרופות משככות כאבים או תרופות נוגדות דלקת במשחה בכדור או בזריקה.
3) במקרים חמורים - הזרקת קורטיזון או חומר הרדמה לפרקים הכואבים.
4) תחליפי מזון, כגון: גלוקוזאמין או כונדרואיטין, המונעים את שחיקת הסחוס.
5) שיכוך כאבים על ידי "תרופות סבתא" כגון: פלפל אדום, סירפד, גינגר ובוסווליה.
6) רפואה משלימה, כגון: מחטים סיניות, פלדנקרייז וכד'.
ד"ר ירון בר-דיין הינו רופא מומחה ברפואה פנימית, ומרצה בכיר בנושאי מדיניות בריאות. bardayan@netvision.net.il