שימו בצד את מה שאתם חושבים על ההתנהלות של שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן ותראו שמשהו רקוב בממלכת הפרקליטות, והמשהו הזה פוגע בשלטון החוק. זו בוודאי לא שחיתות, בתקווה גם לא אינטרסים אישיים פסולים, זו במקרה הגרוע חוסר מקצועיות משוועת וקרוב לוודאי אי-התאמה לתפקיד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אבל המשהו הזה הפך מבעיה למפגע, והמישהו הזה שעומד בראש המערכת חייב כנראה להסיק מסקנות. כי הבוקר הזה, אין דרך לקום לכותרות על התפתחות בחקירה והעיכוב בהגשת כתב האישום נגד ליברמן, ולא לאבד עוד קצת אמון באופן שבו מתנהלת מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.
הם מספרים שם, במשרד המשפטים בירושלים, על מאות שעות של דיונים אל תוך הלילה. מעידים שכל אבן נהפכה. מבטיחים שמיטב הכוחות במשטרה ובפרקליטות עסקו בתיק הזה לאורך השנים, ומרגיעים אותנו שגם הוותיקים והמנוסים במסדרונות צאלח א-דין לא זוכרים כזו התנהלות עמוקה ורצינית שקדמה להחלטה השנויה במחלוקת אך האמיצה, כך אומרים, של היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק העיקרי אבל לשלוח את ליברמן לספסל הנאשמים רק בפרשה של מינוי השגריר בן-אריה.
העיקר לא להתבזות
ואז פתאום מתברר ששכחו לתחקר את חברי ועדת המינויים. מזל שיש עוד עיתונות שם בחוץ (במקרה הזה הקרדיט מגיע לערוץ 10), שעושה את העבודה הבסיסית של כל חוקר מתחיל ולא מסתפקת בעובדה שיש מספיק ראיות לכתב אישום. העיקר לא להתבזות אחרי שנים של חקירה. כי זה כנראה מה שקרה שם בחדרים הסגורים.
בכל זאת צריך להצדיק את החקירה הארוכה בתולדות הפוליטיקה הישראלית, שתסתיים בלא כלום, ופרשת השגריר נראתה כמו סולם מצוין לרדת מהעץ. תיק קטן, קומפקטי ולא מסובך שמצד אחד יגרום לליברמן להתפטר ומצד שני, לא להסתבך בבית המשפט.
אפשר לדמיין את אנחת הרווחה של העוסקים בדבר. הפרשה הגדולה מאחורינו ועכשיו אין צורך בכוכב מיוחד כדי להבקיע את הגול הנכסף בבית המשפט. אבל המציאות מורכבת יותר. אתם הרי מכירים את האיש. שנים חקרתם אותו וסיפרתם לנו שמהראיות שאספתם מצטייר אדם מתוחכם, חזק וערמומי, ובכל זאת ולא התעורר בכם החשד שאולי יש כאן קצת יותר ממה שנדמה במבט ראשון. על עדויות של חברי ועדת המינויים - דווקא על זה מדלגים? ככה הופכים על אבן בדרך לגילוי האמת?
מחסן הסלחנות התרוקן
אפשר היה לומר שזו עייפות החומר, רצון לסיים את הפרשה ולא להאריך עוד את החקירה, אולי אפילו טעות בתום לב, אבל מה לעשות שמחסן הסלחנות כלפי הפרקליטות התרוקן מזמן. פרשת קצב, הזיכוי המהדהד בפרשיות המרכזיות בתיק אולמרט, ההסתבכות האישית של פרקליטת המדינה בתביעת הדיבה מול אהוד אולמרט, מלחמת החורמה של משה לדור נגד פיקוח וביקורת על הפרקליטות, ההתמשכות של תיק ליברמן. זו כמובן רק רשימה חלקית.
השורה התחתונה ברורה. אם ככה נראה טיפול מעמיק ומקצועי בתיק הדגל של הפרקליטות, מה קורה בסתם מקרים מן השורה. ואם ככה מתאיידים להם חשדות כבדים מכתב אישום בגלל קיצורי דרך, מה הפלא שהפרשה המרכזית במקרה של ליברמן מסתיימת עם הרבה ריח רע אבל בלי יכולת להגיע לבית המשפט?
משהו אכן רקוב בפרקליטות המדינה וזה מדאיג ומצער, כי פרקליטות חזקה ומקצועית זה אינטרס ראשון במעלה של כל מי שרוצה לחיות במדינה מתוקנת. גם ככה הדמוקרטיה הישראלית מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים. בכל חברה עסקית, המנהל כבר מזמן היה הולך הביתה על הרבה פחות. הגיע הזמן שגם בפרקליטות המדינה יתחילו לשלם את המחיר על ההתנהלות ודרך קבלת ההחלטות שפוגעת בכל מי ששלטון החוק יקר ללבו.