כבת לניצולי שואה אני רואה חשיבות עצומה בכל נושא הנצחת זיכרון השואה. הוריי, שניהם ניצולי שואה, סחבו על גבם את הזיכרון יום יום בסבל רב. אני זוכרת את עצמי עוד כילדה קטנה שומעת את הסיפורים, זה הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני. לכן שנים רבות שנמנעתי מלצפות בסרטי שואה, או לבקר ביד ושם. אצלי זה הלך איתי תמיד.
לצערי, הוריי לא רשמו ולא הקליטו ולא נותר מהסיפור האישי של כל אחד מהם דבר. ילדיי לא זכו לשמוע. ואני זוכרת שברי זיכרונות- אינני יכולה לחזור ולספר את הדברים. כמו הוריי יש מאות אלפים. ולצערי, מספרם של ניצולי השואה הולך ופוחת. בכל יום נפטרים כ-35 ניצולי שואה, כשחלקם הגדול לוקח את סיפורם האישי אל הקבר.
בין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי
במשך עשרות השנים מאז סיום מלחמת העולם השנייה ועד ימינו אנו, נשאו ניצולי השואה את משא הזיכרון על כתפיהם. חלקם בחרו לפתוח את סגור ליבם, לדבר ולספר על מה שאירע להם וחלקם שמרו על שתיקה רועמת. מרבית ניצולי השואה החיים איתנו כיום טרם תיעדו את סיפוריהם וזיכרונותיהם.
ממשלת ישראל החליטה על "פרויקט לדורות", כחלק ממהלך כולל של הכרה והוקרת ניצולי השואה החיים בישראל. המשרד לאזרחים וויקים מוביל את הפרויקט במקביל למיזמי התיעוד וההנצחה השונים.
בזכות מתנדבים המגיעים לבתי הניצולים ורושמים את דברי העדות, ובאמצעות העלאת כל העדויות לאתר לדורות המיוחד לכך, אנו זוכים לכל שהזיכרון האישי של הניצולים הופך לחלק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם. אנו מתוודעים למוראות השואה שעברו על הניצולים מחד, ולנפלאות העלייה והתקומה של מדינת ישראל.
כבת לניצולי שואה וכמי שעומדת בראש המשרד לאזרחים ותיקים אני מרגישה מחויבות היסטורית מוסרית כלפי ניצולי השואה, חובה שהיא זכות גדולה לאפשר לאותם ניצולים לספר את סיפורם האישי למען הדורות הבאים.
אני מזמינה את ניצולי השואה שעדיין לא עשו כן, לפנות למשרד לאזרחים ותיקים על מנת שנזכה לתעד ולהנציח את סיפורם.
ניתן לפנות למוקד המשרד לאזרחים ותיקים ב-8840* על מנת לקבל סיוע והדרכה בנוגע לפרסום סיפוריהם של ניצולי השואה