כדאי לזכור תמיד: יש שיטפון ללא תקדים של דיווחים מן העולם הערבי - מאות נתונים ואתרי מידע, עשרות רשתות טלוויזיה ומאות תחנות רדיו ברחבי המזרח התיכון - כולם נלחמים למשוך תשומת לב ולעורר עניין.
למרבה הצער, לעתים קרובות מדי התחרות הסוערת הזו כרוכה בפרסום שיטתי של שמועות בלתי מבוססות, פירורי שקרים מתוצרתן של מחלקות הלוחמה הפסיכולוגית בשירותי המודיעין למיניהם, או סתם המצאות היישר מתוך מוחם הקודח של כתבים ועורכים.
לעתים קרובות אין דרך מהירה לברר את אמינות המקור ולהתחקות אחר טיב הידיעות, וכך נאלצים אמצעי התקשורת השונים לאחוז בזנב הסקופ התורן ולמחזר את הסנסציה. המחזור הזה מתנהל על בסיס פיראטי: כלי התקשורת "גונבים" את "הסיפור" אחד ממשנהו, בעברית, בערבית, בפרסית ובאנגלית. התוצאה: כל בדל דיווח, שיש בו ריח של דרמה, הולך ומתנפח בקצב מסחרר.
הדיווח - גם אם כולו כזה - הופך בדרך זו ל-"כאילו חדשות". כך הדיווח, ממקור ישראלי מפוקפק, על ההתנקשות בחייו כביכול של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה. דוגמאות כאלה יש לעשרות.
כך, במקום לספק אינפורמציה - מגלגלים בתקשורת דיווחי סרק. לצרכני התקשורת, הצופים המאוזנים והקוראים, מספקים, איפוא, מזון "חדשותי" קלוקל. מה לעשות? להיזהר! להיות ערני לחולשת מחזור השמועות של התקשורת ולהתייחס לכל דיווח ללא אישור כאל שמועה בלבד. בקיצור: להצטייד בהרבה ספקנות ובמידה גדושה של חוסר אמון.