העלייה המדהימה בכוחה של המפלגה הירוקה בגרמניה הציבה את ראשיה בדילמה לא פשוטה: האם מגיני הסביבה, נועזים ככל שיהיו, אכן מסוגלים להיות אלו שיובילו את המדינה בשנים הקרובות?
המפלגה נוסדה לפני כ-30 שנים וחרטה על דגלה את ההתנגדות לגרעין ולמלחמות. כעת, אחרי שהצליחה לגבור על מועמדי התנועות האחרות, יעברו המושכות בבאדן-וירטמברג לידי אנשיה - אחת מתוך 16 המדינות המרכיבות את גרמניה.
הניצחון המרשים וגל התמיכה שבא בעקבותיו בסקרי דעת הקהל הולידו שיח חדש במסדרונות הבונדסטאג ובלשכת הקנצלרית - שעיקרו בשאלה מי יתמודד מטעם המפלגה הירוקה בבחירות 2013. לפי תמונת המצב הנוכחית ברור כי מי שיעמוד בראש הרשימה שיציגו הירוקים, יהיה מועמד ריאלי לכהן כקנצלר גרמניה.
מרקל מודאגת?
הכוח הרב שצברה המפלגה בציבור הגרמני, גורם באופן מפתיע ללא מעט כאב ראש עבור חבריה - שכן לראות רבים מהם, מנוגד הדבר לערכיה הבסיסיים. ה"ירוקים" החלו את דרכם כתנועה אנטי-ממסדית, לא מפלגתית המתנגדת באופן נרחץ למוקדי הכוח השמרניים.
עד היום, הייתה המפלגה במקום נוח מבחינתה - כ"אחות הקטנה" ובעלת הברית של ה-SPD - המפלגה הסוציאליסטית של גרמניה. נציגיה אמנם היוו חלק מהממשלות הקודמות שם, אך מעולם לא עמדו בראשן.
הניצחון ההיסטורי בבאדן-וירטמברג, שם גרפו ה"ירוקים" הישג מרשים של 24.2% מהקולות וניצחו אפילו את ה-SPD, הפך את תמונת המצב שם על פיה.
בינתיים, חוזרים ומדגישים במפלגה כי שאלת מועמד מטעמה לתפקיד הקנצלר היא סוגיה שלא תעלה עד לשנה הבאה - מה שמהווה, אולי, דוגמה נוספת לחשש שם מפני הענקת כוח רב כל כך לידי אדם אחד.
"עד היום, איש בגרמניה לא חשב שלקנצלר יוכל להיבחר אדם מהמפלגה הירוקה", הודה מנפרד גוולנר, ראש מכון סקרים מקומי. "למרות זאת, הם כעת כל כך בולטים בסקרים האחרונים כך שאם המגמה הזאת תימשך, אף אחד לא יתפלא אם יהיה לנו קנצלר 'ירוק'".
הדליפה בפוקושימה הגבירה את התמיכה
האסון הגרעיני ביפן רק שיפר את מצבה האלקטורלי של המפלגה הירוקה. סקר אחרון מלמד על כך שהיא זוכה לתמיכתם של כ-28% מקולות הגרמנים, בעוד ה-SPD מפגרת אחריהם ב-5%.
מי שכפי הנראה כרגע צריך לדאוג במיוחד הם הקנצלרית המכהנת, אנגלה מרקל, שמפלגתה רושמת כעת פיגור עצום של 17% מאחורי גוש השמאל.
פרט להתרחשויות ביפו, הצביעה העיתונות הגרמנית גם על גורמים נוספים שהגבירו את התמיכה ב"ירוקים". בין היתר, מנו שם את הטעויות הפוליטיות של המפלגות ה"מסורתיות", וכן את הצורך שחשים הגרמנים להביע מחאה נגד התנהלות המוסדות והתנועות שנתפשות מסורתיות.
ה"ירוקים", לפחות בעיני גרמנים רבים, בהחלט מספקים את הסחורה.