נשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד היה המוקד לאור הזרקורים בפתיחת ועידת האו"ם נגד הגזענות, הידועה בכינויה "דרבן 2", שנפתחה אתמול ב"ארמון האומות" של האו"ם בז'נבה.
מכחיש השואה מטהרן - האיש שמונע זכויות בסיסיות מנשים בשם הדת, שרודף הומוסקסואלים, שמונע מהבהאים בארצו חופש פולחן, שמאשים עיתונאים בריגול - הוא שנשא את נאום הפתיחה של מחזה האבסורד הזה.
כצפוי הוא תקף את מדינת ישראל וכצפוי נציגי האיחוד האירופי הרבים, אלו שהחליטו להשתתף ולא נענו למסע ההסברה של ישראל להחרים את הוועידה - קמו יחד עם נציג ירדן ועזבו את האולם. כל אלה שנשארו מחאו כפיים. לאחמדינג'אד. לא לאלה שנטשו. וגם זה היה ממש צפוי.
לא מלאך ולא שרף העניק לנשיא אירן את זכות הבכורה בז'נבה. גם לא ברכת האפיפיור שהגיעה מהוותיקן למשתתפי הכנס. זה הפרוטוקול. אותו במאי נעלם ששולט בסדרי עולם, אותו נוהל כתוב שמשמש בכל כך הרבה מקרים תחליף לשכל הישר.
תסריט ידוע מראש
אנחנו הרי אמונים על אלמנט ההפתעה, אז למה לא להעמיד אותו במבחן הישיבה על אותה במה עם נשיא מדינת ישראל שמעון פרס, שהוא נואם סוחף ומבריק ממנו? או נשיא ארצות הברית ברק חוסיין אובמה - שגם הוא יודע להעביר מסרים?
הועידה בז'נבה היא חלק בלתי נפרד מהאו"ם. עשרות שנים עברו מאז כינה בן גוריון את הארגון "או"ם שמום" - ואנחנו עדיין שם. מתגאים בהישגים, לוקחים ללב את הכשלונות. ההחלטה להמשיך ולהיות חברים בארגון ולהלחם מבפנים היא החלטה מושכלת ונכונה.
אלא שמשום מה, מדינת ישראל מאפשרת לאויביה לנצל את מוסדות האו"ם לצרכיהם, לביים ארועים, לכתוב תסריטים ידועים מראש. על פי הפרוטוקול. ספר המחזה שם. אם נלמד אותו ונשתמש בו לצרכינו - נוכל להפקיע את הבמה מכוכביה הנוכחיים, ואולי אפילו לשנות סדרי עולם מבלי לירות יריה אחת.