האירוע במומבאי נקרא בשפה המקצועית "אירוע מתמשך" אשר התחיל בירי ופיצוצים והתגלגל לחטיפה ואירוע מיקוח בו מעורבים בני ערובה. זה הוא אירוע מסובך כי הוא מפוצל לשלוש זירות כאשר כל זירה היא כאב ראש בפני עצמו מבחינת ההשתלטות על האובייקט עצמו.
אומנם כרגע אנחנו מסתמכים על ידיעות מהתקשורת ולא ממידע קונקרטי, אבל נראה שהאירוע תוכנן זמן רב מראש, כאשר על פניו נראה שמדובר בקבוצה גדולה של טרוריסטים שבאו במטרה של ג'יהאד עולמי.
בגלל שזה אירוע מתוכנן ייתכן שהמקומות ממולכדים מה שיקשה על כל פעולות חילוץ שתעשה בעתיד. צריך לקחת בחשבון שככל שעובר הזמן לטרוריסטים יש יותר זמן להתמקם ולהיערך לבאות. כמו כן ככל שיש יותר מחבלים, הפיתרון של האירוע יותר מסובך.
במידה ומחליטים לפרוץ למקומות בהם מתבצרים המחבלים, המטרה היא לטפל בבת-אחת בכל הזירות, להגיע אל כל המחבלים בו זמנית - זה אתגר גדול מאוד. חשוב להכיר היטב את המקום עצמו, לאסוף מודיעין, ולהיערך כראוי. במהלך קיום המשא ומתן חשוב ליצור אמון בין מי שמנהל את המשא ומתן למחבלים. סביר להניח שיהיו דרישות מטעם המחבלים ולפי מה שהם דורשים ניתן לדרוש מהם דברים בחזרה, למשל את שחרור חלק מבני הערובה. כמו כן יש לנסות לשכנע את המחבלים להיכנע ולצאת החוצה מבלי שיהיה צורך לפרוץ פנימה ולצורך ניהול המשא ומתן חשוב לזהות מה הייתה מטרת האירוע - מיקוח או חיסול.
אירוע כזה יכול להתגלגל במשך מספר ימים, תלוי מה מצב הפסיכולוגי והבריאותי של המחבלים ומה מטרתם. אם הם בחיים ולא הרגו בני ערובה ישנם שני תרחישים האחד: מיקוח, כאשר המחבלים רוצים להשיג משהו. השני: ביצוע אירוע טראומתי שמטרתו להגביר את חשיפת הציבור וגורמי המדינה אל ארגון הטרור.
במידה ויהיה צורך יכולה ישראל לשתף פעולה עם הודו ולתת יד בביצוע משא ומתן ובחילוץ בני הערובה בכלל והישראליים בפרט. אולם על מנת לבצע פעילות כזו בחו"ל צריכה להיות קודם כל הסכמה ברמה המדינית.
הכותב, אופיר מילר הוא מדריך במילואים ללוחמה בטרור. בשרותו בסדיר היה קצין טרור בסיירת צנחנים והוא עוסק בנושא חילוץ בני ערובה כ-20 שנה ולקח חלק במשא ומתן לחילוץ נחשון וקסמן ז"ל.