לפחות הישג אחד מפוקפק רשמנו היום עם פרסום מבחני הפיזה - ישראל היא אחת משלוש המדינות שבהן השונות החברתית היא הגדולה ביותר. כך, תלמיד מרקע עשיר צפוי להצליח בעוד שתלמיד מרקע חלש צפוי להיכשל, וזאת על אף שבמבחן הזה אפילו לא נבחנו הבנים החרדים שמצויים ברמה הלימודים הנמוכה ביותר במקצועות שנבדקו.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של דפנה ליאל
על פי הנתונים המדאיגים, תלמיד מרקע סוציו-אקונומי גבוה השיג בממוצע 536 נקודות, תלמיד מרקע בינוני קיבל 486 נקודות, ואילו תלמיד מרקע חלש קיבל במבחני פיז"ה רק 440 נקודות - פער שמשקף הבדל אדיר ביכולות.
פער נוסף, ומשמעותי ביותר, ניתן למצוא גם בין התלמידים הערבים לבין התלמידים היהודים במוסדות הלימוד בישראל. במבחן שתוצאותיו נעות בין 200 ל-800 נקודות, הפער הממוצע בין הציונים של היהודים לבין הציונים של הערבים עומד על יותר ממאה נקודות.
רק מי שיכול להיעזר במורים פרטיים מגיע להישגים
ממצאים דומים ראינו גם במבחנים הפנימיים שנערכו. הפער עד כדי גדול שבעוד תלמידי ישראל היהודים נמצאים פחות או יותר בממוצע הציונים של מדינות ה-OECD אך כשמשכללים את הציון יחד עם התלמידים הערבים, ישראל נמצאת בשליש האחרון של הדירוג.
המשמעות של כל הנתונים הללו היא שמשרד החינוך בפני עצמו לא מצליח לספק את הסחורה ולתת חינוך ברמה נאותה. רק מי שיכול להיעזר במורים פרטיים או בהורים, מצליח להגיע להישגים - וגם הם במקרה הטוב עומדים רק בממוצע של המדינות המפותחות.
ישראל יכולה רק להביט בקנאה אל המדינות האסיאתיות שמובילות את הדירוג השנה, כמו גם למדינות הסקנדינביות - מפני שעד שלא יתחילו להשקיע משאבים עצומים בשיפור איכות ההוראה, דבר לא ישתנה, ואולי אפילו נמצא את עצמנו מתגעגעים לנתונים הללו.