המשא ומתן לשחרור גלעד שליט נמצא במצב של בין קיפאון לבין קיבעון. במשא ומתן יש קיפאון מוחלט ואין שום דבר חדש. ישראל הסכימה להצעה הבעייתית לשחרורו ש גלעד שליט, אבל חמאס סירב להשיב. הוא לא מוכן לעסקה ומפעיל לחץ על ישראל.
בחוץ אנחנו שומעים מסביב מתקפה של יחסי ציבור, אבל ישראל רגילה לזה. המתקפה היא לא רק בעניין האסירים, אלא גם בעניינים אחרים. למשל, המשט הפרובוקטיבי לעזה שמטרתו להביא את מצלמות הטלוויזיה להעלות למודעות את עניינם של תושבי הרצועה.
כך עושה גם המטה לשחרורו של שליט - ובהחלט אפשר להבין אותם. הם עושים הכל כדי להעלות את העניין בקרב הציבור. קמפיין המסרונים בעד שחרורו של שליט, שלטים ברחוב ואפילו פרויקט הצינוק שאליו נכנסו ידועני ישראל - הכל למען מטרת העל, והיא שחרורו של גלעד.
ממשלת ישראל יכולה לעשות את אותו הדבר - לאמץ טקטיקה של יחסי ציבור כדי להפעיל לחץ על חמאס.
הנה רעיון לדוגמה: קחו 400 מ-1,000 האסירים ששמם עומד על הפרק. הם נוגעים לרבע מתושבים השטחים. העבירו אותם למחנה אוהלים לא רחוק משדרות וקבעו כי זהו המחנה של המיועדים לשחרור. שימו במחנה הרבה מצלמות טלוויזיה, ללא סאונד, ואפשרו שידור ישיר מהמחנה לתושבי עזה, בחינם.
כך תוכלו להעביר לתושבי עזה את המסר: אלו האסירים שיכולים להשתחרר בכל רגע אם חמאס יגיד כן. זו דרך אדירה להפעיל לחץ גדול על חמאס.