מאות אלפי נהגים שקלו: "Better Place? Hmmm... I'd better not". דובר אחר דובר, מספיד זה או אחר, דיברו על מותו של חלום סביבתי, עולם בריא וטוב יותר שבו התלות בדלקים המתכלים פוחתת, ועל איך בעוד כמה עשרות או מאות שנים לא נצטרך לזקק פחמן מאובן מבטן האדמה. עולם שבו הכוח יגיע מהשמש, מהמים ומהרוח.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
כן, מסביב נשמעים קולות ביקורת, על הסיבות לקריסה: הסוללה הכבדה, הטווח הקצר, השיווק השקט, פריסת התחנות החסרה וההסבר הכי משכנע בעיניי - הרנו הלא אטרקטיבית. ייתכן כי כל התשובות נכונות ומה שקיבלנו הייתה מנה טובה שהוגשה על מגש מטונף, אך אינני מבקש להפנות את האצבע לקברניטי המיזם, אלא אלינו: אני אתם, והם.
הצרכן הישראלי לא סביבתי
הסתכלו סביבכם. האם אתם פועלים למען הסביבה? האם זהו חלק ממערכת הערכים והנורמות שלכם? כקולקטיב אנחנו חושבים, ששמירה על איכות הסביבה והאוויר חשובה מאוד. זה קונצנזוס, לא תתפסו אדם אחד שיתבטא נגד קדושת הסביבה בציבור. אלא שהחלטות צרכניות לא נעשות מול הציבור, אלא מול המראה, מול האוברדראפט. כשאף אחד לא רואה ושומע, הצרכן הישראלי הוא לא צרכן סביבתי.
בשנת 2005 תבע טים הרפורד את המונח "הכלכלן הסמוי" בספרו הנושא את אותו שם בדיוק. שם, הוא מתאר את אחת ההתנהגויות האופייניות ביותר לכל צרכן באשר הוא: "העדפה ניגלית". זוהי חשיפת העדיפות של הצרכן בהתאם לבחירותיו הצרכניות, או במילים אחרות: אתם זה מה שאתם קונים. איכות הסביבה היא, על פי תיאוריית הכלכלן הסמוי, מוצר לכל דבר. מותר לכלכלן הפנימי והסמוי שבנו, להעדיף מוצר אחר על פניה.
עסקת החבילה של בטר פלייס הייתה עצם הרבה יותר גדולה בגרון הפיננסי של הצרכן הישראלי, מאשר רמות הפחמן הדו החמצני בעולם. הבחירה לפיכך בנסיעה על בנזין הינה טבעית והגיונית עבור הכלכלן הסמוי של מר ישראל ישראלי, שאין לו מונה CO2 בבית, שלא חושב שעלייה של 3 מעלות באטמוספירה הדקיקה שלנו תשפיע עליו וגם אם כן, מישהו כבר ידאג לזה. מצד שני, הוא הרבה יותר ביקורתי כלפי ספקית של רכב צרפתי, שייעצר אחרי נסיעה הלוך חזור תל אביב-ירושלים ומי יודע איפה תחנת הטעינה הבאה תגיע.
מקום טוב יותר? לא במשמרת שלנו
תוסיפו לכך את החשש מלהיות מאמץ ראשון על חשבון נסיעה עם העדר וקיבלתם צרכן אדיש לחלוטין לחזון הירוק ההוא. הכלכלן הסמוי דיבר: הסכנה שבהמשך פליטת המזהמים ובהתייקרות מקורות הדלק המתכלה מאיימת פחות מרכישת מכונית חשמלית בתנאים שהוצעו, בדיוק כשם שהסיכוי לקבל דוח חנייה של 200 שקל נמוך בהרבה מהצורך בתשלום של 20 שקל על כניסה לחניון - בעיני מי שחונה ללא תו-חניה בכחול לבן.
זה לא מפתיע בכלל אגב, שהתודעה הקולקטיבית בישראל היא פרו-סביבתית, אך אנטי מעשית. בשנים האחרונות קוצצו שוב ושוב תקציבי המשרד להגנת הסביבה, כולל זה הקרוב. עושה רושם שהאוויר אינו רווי במזהמים, אלא בשומן תקציבי רפה. גם האו"ם מגדיר את ישראל כמדינה על הגבול שבין מתפתחת למפותחת בהקשר הזה.
בעוד שמדינות המערב נדרשו על פי הסכמי קופנהאגן בשנת 2009 לצמצם פליטות פחמן דו חמצני לרמות שהיו לפני 20 שנה, ישראל רק מתבקשת לזהם פחות מ"העסקים כרגיל" בשנים הקרובות. מה שייצא.
הקרב על הנפט
מוזר לקרוא דברים אלה מפי חזאי מזג אוויר. יש נטייה לחשוב שאנחנו נאמני סביבה אדוקים. האמת היא שגם אני כמותכם, מאמין שיש חשיבות רבה בשמירה על הסביבה. ממחזר ניירות, לא מלכלך, שקיות מתכלות וכאלה. אבל, אני גם מאמין שלא אני ולא אתם תשנו את המציאות האנרגטית בעולם. זה נמצא רק בידי אנשים כמו ברק אובמה, ולדימיר פוטין, אנגלה מרקל ועמיתיהם מנהיגי העולם.
בהיכרותי עם העגלה הכבדה והחורקת ששמה האנושות, אני לא חושש מהשינוי האקלימי כמו שאני חושש מבני האדם. אם לא תימצא שיטה (עלייה עובדים באו"ם כבר 4 שנים) להקים ולהפיץ תשתית יעילה להפקת אנרגיה נקיה בקנה מידה עולמי, לא השינוי האקלימי יהרוג אותנו, אלא המלחמות. ההערכות הן שכבר בעוד 150 שנה לערך, עתודות הנפט הידועות כעת ייגמרו.
בעשורים האחרונים המעצמות הגדולות אוגרות נפט בכמויות אדירות במאגרים אסטרטגיים סודיים, מה שמקטין את ההיצע ומעלה את המחיר. ומה יקרה לקראת סופו של עידן הנפט? מי ישתלט על מה שנשאר? כיום, העולם כולו עסוק, כמו ברגעים האחרונים לפני הפסקת אש, בלהשיג כמה שיותר נכסי אנרגיה ובסחר בפליטת מזהמים. "היינו כחולמים", מיואשים עכשיו בבטר פלייס. מקום טוב יותר? לא במשמרת שלנו.