בנאום שנשא נתניהו באו"ם הוא אמנם דיבר מול נציגי המדינות באולם מטה האו"ם, אך בפועל הוא בעיקר דיבר לאנשים שרואים את הדברים במקומות אחרים. בראש ובראשונה, הוא פנה אל אנשי הקונגרס האמריקני, כדי שאלו ימשיכו את הלחץ והסנקציות על אירן.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אך כמה חבל שהם עסוקים בעניינים אחרים. הקונגרס האמריקני בעיקר עסוק כרגע במשבר הממשל. מהצד השני הוא גם דיבר אלינו בישראל, רק שאנחנו כבר משוכנעים. מלבד שני הגורמים הללו, במקומות אחרים נתניהו בעיקר פספס.
אם אומרים שהטון עושה את המוזיקה, אז נתניהו בחר בטון צורם כדי לומר את האמת, גם אם היא לא נעימה לשמיעה. הבעיה היא שהוא מדבר אל עולם שבע ממלחמות, העולם כרגע לא רוצה מלחמות, הוא רוצה דיפלומטיה.
ייתכן שנכון יותר היה לחבק את רוחאני בדומה למה שעשה בבית הלבן, ולתרום ליצירת מצב בו נטל ההוכחה מוטל על אירן. אך נתניהו בחר לדבר על אירן של אתמול, בעוד שהעולם מאמין שבזירה הבין לאומית גורמים כן יכולים להשתנות.
אפשר לקחת למשל את מקרה גרמניה. בשנים האחרונות ישנן מספר דוגמאות המציגות קרבה רבה בין ממשלת ישראל לבין גרמניה. הגרמנים שבעבר היוו את הגורם השלילי ביותר, בטח במאה ה-20 ואולי בכלל בהיסטוריה, השתנו.
העולם וגם ישראל, שאזרחיה היהודים אולי סבלו במידה הרבה ביותר מהנאצים, קיבלו את העובדה שהיום גרמניה היא אחרת. גם אנואר סאדאת', מי שנלחם מול ישראל במלחמת יום הכיפורים, נתפס כאויבה של ישראל במשך שנים. אך כשהגיע לישראל כדי לחתום על הסכם השלום הובן שמשהו בו השתנה.
מכאן שאפשר לראות מספר מקרים בהם העולם משתנה, אנחנו למעשה נמצאים עכשיו בעיצומו של השינוי, אבל נתניהו מסרב להכיר בכך.