ההגדרה שיוצאת מלשכת ראש הממשלה וגם מלשכת שר הביטחון, מגדירה את המצב כצומת החלטות משמעותי. נכון לעכשיו יש בצומת הזה רק שתי אפשרויות - האחת להגיע להסכמה בקהיר. והשנייה לפנות לכיוון ההפוך ולהניע פעולות קרקעיות בהיקפים כאלה ואחרים, אבל על ידי כוחות גדולים מאוד שכבר מוכנים על שפת הרצועה.
השלישייה שמובילה - נתניהו-ברק-ליברמן - רואה את המצב עם הבדלי גישות. בעוד ראש הממשלה ושר החוץ לוחצים לקבל נייר הסכמות מפורט וכזה שיבטיח שקט ממושך, גישת ברק אומרת - אין שום משמעות לנייר כתוב, כך למדנו מניסיוננו, הוא יודע להצביע על הסכם המעברים ברפיח מ-2008 שהכיל בתוכו ארבעים ושניים סעיפים ונחתם בטקס תקשורתי, אבל אף אחד מן הסעיפים שבו לא מומש. אז מה הטעם בניירות?
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של רוני דניאל
גישתם של ראש הממשלה ושר החוץ מבקשת להגיע למסמך נוח מבחינתה של ישראל, כך שאם בעוד חודשים אחדים הגזרה תתחמם שוב, יוכלו לבוא לארצות הברית, לאירופאים, גם לאו"ם, ולהראות על בסיס המסמך מה הוסכם ומה הופר.
זה מישור אחד של פעילות, אבל הזכרנו בראשית הדברים גם את הנציב השני, כלומר את עניין הפעולה הקרקעית. עדיין לא נפלה החלטה האם לעשות פעולה קרקעית ובאיזה היקף, ואת פרק הזמן הזה עד להחלטות, ממלא החמאס מצד אחד בירי מואץ, מנגד מוביל צה"ל שורה של הפצצות על מתקנים, על דירות מסתור, על מחסני תחמושת, על בורות שיגור, גם מן האוויר, ומצרף לכך ירי תותחים וטנקים לעבר עמדות תצפית של מערך הקרקע של חמאס שעד עכשיו לא נפגע.
גם ספינות חיל הים שותפות במאמץ האש הזה, שילווה עד לקבלת החלטה, בין אם הפסקת אש ובין אם כניסה קרקעית, שאז המטרות להפצצה יהיו מן הסתם שונות, כאלה שיאפשרו כניסה חלקה יותר (אם כי היא לעולם לא תהיה חלקה), לתוך הרצועה ולמרחבי השיגור.
האם הפסקת אש קרובה? לא ברור אם אכן היא תושג בשעות הקרובות, או שזה ידחה ליממה או שתיים. העניין הוא לנצל את הזמן הזה להמשיך בפגיעות מן האוויר שהן מאוד כואבות לחמאס ולג'יהאד על אף ההצהרות הפומביות כאילו לא ספגו פגיעה ממשית.