בעוד אנו עדים למצעד הכוכבים שמפציעים בשמי הפוליטיקה ערב הבחירות, יושבים להם ברחבי הארץ כמה וכמה חברי כנסת ותולשים שערות. שנים שהם עובדים קשה בכנסת, יושבים בוועדות, קוראים ספרי תקציב, עונים לפניות הציבור ומקדמים חוקים. אבל ברגע האמת, כשהבחירות מעבר לפינה הם מתבקשים לזוז הצידה ולפנות דרך לכוכב חדש, כל פעם מחדש.
יושב ראש מרצ, ח"כ חיים אורון (ג'ומס), ביקש השבוע שיניחו לו מכוכבים. "כבר ראיתי כל כך הרבה כוכבים כבויים בכנסת", אמר, "מטאורים שהתרסקו ברגע שנחתו על הקרקע", הסביר חבר הכנסת הוותיק. "כבר שנים שאני רואה כוכבים בשמי הנגב, רק לא בפוליטיקה הישראלית" הוסיף, ורץ לחפש כוכבים משלו בלעדיהם לא יוכל לשווק בהצלחה את מפלגת השמאל החדשה.
והאמת, אין לו ברירה. כולם רצו ממנו רק דבר אחד - שמות. אמור לי מה הכוכבים שלך ואמור לך מה שווה הרשימה שבדרך. כוכב נולד כמו בוגי יעלון למשל או כוכב חוזר כמו בני בגין. העיקר שבא מבחוץ ועוד לא הספיק להתלכלך. הדבר הגדול הבא. גלגל ההצלה של הכנסת. חביב הקהל. אין צורך בקבלות בכלל.
אם זה מזכיר במשהו את תוכניות הריאליטי זה לא במקרה. תרבות האינסטנט הגיעה גם לפוליטיקה הישראלית. אתמול דוברת צה"ל מושמצת - היום חברת כנסת, אתמול רמטכ"ל שנוי במחלוקת, מחר כבר מועמד לשר ביטחון.
אפשר כמובן לטעון שחברי הכנסת הביאו את הצרה הזו על עצמם. אין ספק שיש לא מעט חברי כנסת שהצליחו להוציא שם רע לפוליטיקה ומצדיקים את התדמית הירודה של נבחרי הציבור, אבל לצידם יש גם לא מעט אחרים שבאמת לוקחים את העבודה ברצינות ורואים בה שליחות. אלא שאז הם נופלים למלכוד הגדול של הפוליטיקה הישראלית. אם תעסוק במה שחשוב לא תעניין את התקשורת, ואם תכבוש את הכותרות ספק אם יהיה לך זמן לעסוק במה שחשוב. בחירה קשה בין חשוב למעניין, נחוץ לזוהר, עמוד ראשון בעיתון או עמודי הפנים של מדור הכלכלה. בחירה בלתי אפשרית בעולם של כוכבים, בתרבות האינסטנט.
מי יזכור לאותם חברי כנסת חרוצים את מה שעשו בדרך כלל בשקט, כי אף עיתונאי לא חשב שזה מספיק מעניין. אם לא השכילו לייצר סביבם באז תקשורתי דינם ברור. במקרה הטוב יראו איך ראש המפלגה והתקשורת סוגדים לכוכבים החדשים שמריחים מהפך. במקרה הפחות טוב ידחקו לסוף הרשימה, אולי אפילו ימצאו את עצמם בחוץ.
היינו שם, בבחירות 99', כשאמנון ליפקין שחק התרסק עם מפלגת המרכז, ראינו את פרופסור אוריאל רייכמן בוחר לשוב למכללה בהרצלייה ברגע שהבין כי לא יהיה שר, שלא לדבר על עמי איילון ואבי דיכטר שאולי עוד יצטערו על החשיפה שקיבלו. כמו שג'ומס אמר בצדק, אחרי עשרים שנה בכנסת מי כמוהו יודע שהכוכבים האמיתיים בבית הנבחרים הם אותם בודדים שלא מחפשים קיצורי דרך ומבינים שפוליטיקה זה מקצוע לכל דבר.
אז לטובתם, ולטובת כולנו, בואו לכל הפחות נגדיר מחדש את כללי המשחק בריאליטי של חיינו. בואו נחליט שבמשחק הפוליטי של בחירות 2009 נבחר להשאיר בבית רק את אותם מתמודדים שאפשר לסמוך עליהם שימלאו את תפקידם ברצינות ולאורך זמן , גם בלי המצלמות.