בערב ראש השנה התראיין בנימין נתניהו בשלושת הערוצים המרכזיים. ראש הממשלה עדיין לא היה בטוח אם הפסגה המשולשת עם אובמה ואבו מאזן בניו יורק תצא לפועל, אך הראיונות שלו בפני כל עם ישראל שימשו עבורו כחזרה גנרלית לפגישה עם אובמה ולהופעה המשמעותית יותר שלו באו"ם.
בשלושת הערוצים נתניהו נשאל לגבי דעתו על עצם קיומה של פגישת פסגה כזו, ובכולם הוא היה עקבי בניסיונו לשדר אדישות. בערוץ 2 הוא מקמט את האף בסלידה מהרעיון, בערוץ 10 הוא מושך בכתפיים כמנסה להתנער מהחובה לנסוע, וכשהוא מגיע לאיילה חסון בערוץ 1 הוא יותר משוחרר ובטוח בעצמו - אולי כי זו כבר הפעם השלישית בה הוא אומר באותן מילים את משפט המפתח שלו בעניין.
ביבי מטמיע את המסר
פוליטיקאים מיומנים חוזרים שוב ושוב על המנטרות שלהם, מה שנקרא בעגה המקצועית "סאונד בייטס". שימוש בסאונד בייט נועד להטמיע את מסר מסוים. לנתניהו יש שם ומוניטין של מנהיג שיודע להשתמש במצלמות לטובתו. לכן לא מפתיע שבראיונות שהעניק לשלושת הערוצים הוא משתמש באותם משפטי מפתח.
לאבו מאזן הוא אומר בכל הערוצים: "תחליט, אתה ערפאת או סאדאת", וכשהגיע לניו יורק השתמש בסאונד בייט הזה בדיוק גם אצל וולף בליצר ב-CNN וגם אצל צ'ארלס גיבסון ב-ABC. כאשר נשאל למשל על הקפאת הבנייה בערוץ 1 ו-2 הוא קרא לזה "צמצום הבנייה", בערוץ 10 "האטה", ואילו אובמה קרא לזה "ריסון". זהו הישג לנתניהו לאחר שאובמה ביקש בתחילה להקפיא לחלוטין ולאחר מכן עבר לנוסח של צמצום הבנייה.
התמונות של לחיצת היד המשולשת בניו יורק מעידות שנתניהו אכן ניצל את ההזדמנות ושיפר מעט את מעמדו אצל אובמה. כשאובמה יוצא מאחורי הפודיום, פיסית הוא קרוב יותר לאבו מאזן, ובכל זאת הוא ניגש ללחוץ קודם כל את ידו של נתניהו.
הוא עובר לאבו מאזן ולוחץ את ידו באופן דומה, וכששני אורחיו לוחצים ידיים אובמה שם קודם יד על ביבי ואחר כך על אבו מאזן. אמנם אין כאן את החום שהפגין קלינטון כלפי רבין וחוסיין, אך גם אין כאן את הניכור שאובמה שידר כלפיו בביקורו הקודם. גם כשאובמה מתיישב הוא קרוב יותר לביבי, מסתודד וצוחק איתו ורק אחר כך מחליף מילה עם אבו מאזן. נראה שאכן חל ביניהם תהליך של התקרבות ושל עבודה משותפת שגם עליה ביבי דיבר בשלושת הראיונות לחג.
גם לראש הממשלה יש רגשות
יונית לוי ניסתה לקבל מנתניהו תשובה ברורה לגבי התייחסותו לצירוף המילים "מדינה פלסטינית". ביבי עושה ספין לשאלה שלה ואומר את מה שהוא רוצה, ורק אחרי שהוא נותן הסבר מעמיק וזהיר הוא מגדיר בביטחון את ה'סאונד בייט' שלו: "מדינה פלסטינית מפורזת תמורה הכרה בישראל". אלה הם שני התנאים שלו להסדר שלום עם הפלסטינים וזאת לעומת אולמרט שנהג לדבר על ארבעה תנאים.
למרות הביטחון העצמי הגבוה שנתניהו מפגין מול כל מראיין המתח והרגשות האמיתיים מתחבאים איפשהו בגוף. נתניהו מסתיר היטב את הרגשות האמיתיים שלו בקצות אצבעות יד ימין ובמיוחד בקמיצה. בכל פעם שביבי לא רוצה לתת תשובה מפורשת הוא משפשף את הקמיצה של יד ימין בעזרת יד שמאל כדי להפיג את המתח.
הקמיצה היא האצבע שבאופן מסורתי שמים עליה את טבעת הנישואין. המקור למנהג הזה הוא האמונה המוטעית שהיתה נפוצה בעבר לפיה חשבו שיש וריד שמוביל מהאצבע הרביעית היישר אל הלב וזה מה שהפך אותה לאצבע החתונה. נגיעה בקמיצה מביעה רגישות יתר לדברים הנאמרים באותו רגע. הדגשת האצבע הזו מציינת את הצורך של הדובר לתת תשומת לב רגשית מיוחדת לדברים שעליהם יותר קשה לו לדבר. לנתניהו זה קרה לפחות 7 פעמים במיוחד בנושאים הקשורים לגלעד שליט, להתקרבות לאמריקאים ולקשר בינו לבין ברק ובינו לבין ליברמן.
דואג לחיזוק הלגיטיציה
כשנתניהו נשאל על מלחמה עם איראן הוא מתופף בעצבנות קלה בקצות האצבעות על השולחן, והעיניים שלו בורחות ימינה ל'תנוחת התכנון' שלוש פעמים רצופות. התנועה הזו נקראת: Cut-Off, כי בכל פעם שהעיניים בורחות הצידה זוהי שניית חסד עבורו בה הוא יכול להתנתק לשנייה מהמצב לתכנן בקפידה את דבריו. אמנם הוא מאוד רוצה להבטיח לנו שלא נגיע לכדי מלחמה עם איראן אך לא באמת יכול לעשות זאת.
נתניהו מגייס לעזרתו את בן גוריון, את רבין וגם את התנ"ך כדי לחזק את הלגיטימיציה שלנו על הארץ הזו. הוא אפילו התפאר במתנה שקיבל מרשות העתיקות: חותם שעליו כתוב 'נתניהו בן יואש'. מקורות מוסמכים מוסרים שעל החותם כתוב: 'נתניהו בן יָאוש'. כשנתניהו ראה זאת, זה נראה לו כמו ייאוש, ולכן כנראה החליט שעדיף יואש, ולנו נותר להחזיק לו אצבעות להצלחה גדולה בנאומו הערב בעצרת האו"ם. הצלחה שלו, היא הצלחה שלנו.