חיים רמון נפרד מפעילות פרלמנטרית, וזו סיבה מצויינת לבחון את הפרופיל התקשורתי שלו כפי שהוא בא לידי ביטוי החל מנקודת המפנה הפוליטית החשובה בחייו, נאום הלוויתנים של 1994.
במשפט המפורסם ביותר מהנאום "...ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים, ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים...", כפות הידיים של רמון פונות כלפי מעלה כמו אדם שמתחנן מהמאזינים להסכים איתו. ברגע הזה יש איזון מובהק בין הרגש לבין השכל שלו כי הוא מאמין בלב שלם בצדקת דרכו, אך בחלקים האחרים בנאום היד השולטת היא יד ימין בעוד שמאל מוסתרת בכיס או נשענת על הפודיום. הדבר מעיד על כך שבשלב זה של חייו, בעודו בן 44, הוא נשלט יותר ע"י השכל מאשר הרגש.
השנים הקשות
13 שנים מאוחר יותר, באפריל 2007, המהפכן הצעיר והנחרץ החל בעבודות שירות בחוות סוסים במסגרת העונש שנגזר עליו בשל פרשת הנשיקה. רינה מצליח ראיינה אותו על התחושות הקשות וניכר שבתקופה הזו רמון היה עצוב מאוד.
החיוך שלו עצוב והוא מדבר בקול מאוד שקט וחנוק ומתנועע ימינה ושמאלה בתנועה שנקראת "תנועת הערסול". התנועה הזו מנחמת מעט ולכן כשקשה לנו אנחנו נוטים לעשות אותה. רמון גם מלטף וטופח על גב הסוס במהלך הראיון, כי גם זו תנועה מרגיעה שדומה לליטוף עצמי שמאפשר להשלים עם המצב ונותן ביטחון בסיטואציה.
לאורך הראיון הוא אוחז במושכות של הסוס ומתעסק איתן כדי להרגיע את המתח. הוא נבוך מהשאלות של ולכן קשה לו ליצור קשר עין הדוק, דבר שאפיין אותו מאוד בעבר וחזר לאפיין אותו היום שוב.
רוצה ללכת ולהישאר
השבוע, בין חבריו בסיעת קדימה, רמון נראה נרגש וסנטימנטלי. הוא מרבה לשלב את קצות האצבעות של יד ימין ויד שמאל כדי להיעזר בתחושה המרגיעה של להחזיק ידיים עם עצמו. הוא כמעט לא מפריד בין הידיים, והאינטימיות העצמית הזו קורית בעודו מנסה להדגיש את הנקודות החשובות ביותר בקריירה שלו.
הדבר משקף את הקונפליקט הגדול שבו הוא מצוי בבואו להיפרד מהפוליטיקה. אלו הן "תנועות מושתקות" והן נפוצות אצל אנשים שהסיטואציה החברתית בה הם מצויים גורמת להם למתח ויחד עם זאת מאוד חשוב להם לתקשר את רעיונותיהם לחבריהם.
ברוב הנאומים והראיונות של רמון מהתקופה האחרונה, מעניין לראות שבלמעלה מ-80% מהזמן תנועות הידיים שלו מאוזנות וסימטריות. הדבר מעיד בדרך כלל על אדם שקול ומאוזן מבחינת הרגש והשכל ויהיה סביר להניח שפרשת הנשיקה איזנה אצלו בין הדברים וגרמה לו לסדר מחדש את הערכים שלו.
חשבונות לא סגורים
במסיבת העיתונאים שהתקיימה מיד אחרי הפרידה מחברי הסיעה שלו, רמון נראה פחות נינוח ויותר דרוך, אך ברור שהוא מגיע מתוך ידיעה שהוא עומד לחשוף את עצמו לכרישים אליהם הוא פונה בדרך כלל בשמם הפרטי.
בתחילת דבריו רמון אמר שהוא מסתכל אחורה "ממש לא בזעם", אך נראה שנותרו לו הרבה חשבונות לא סגורים. הדבר בא לידי ביטוי חזק במיוחד כשהוא מדבר על כך שכמעט אף אחד לא נותן לו קרדיט על הנבואות שלגביהם צדק.
במשפט הזה האגודלים שלו סוגרים חזק על האגרופים שדופקים על השולחן. תנועה זו מסמלת התעוררות של אגרסיה חבויה. זו היתה הפעם היחידה בה רמון השתמש בתנועת כעס, בשאר הזמן הוא היה חברותי ומחויך וענה בסבלנות רבה לשאלות העיתונאים ואולי אפילו נהנה מתשומת הלב.
רמון על פרשת הנשיקה: "אין ספק שזו הייתה טעות"