האם המערב טועה בהערכתו את כוונותיה של קוריאה הצפונית, או שאולי, פשוט נוח עכשיו לארצות הברית לקדם מהלך מניפולטיבי המתאים לצרכיה. אובמה מוביל קו שייתכן שמתאים לו פוליטית ואולי, אפילו, עם קריצה לאירן - שבהחלט ממתינה לראות מה תעשה אמריקה עם המהלכים החדשים של פיונגיאנג. אולם, האם זה לא מוביל את המערב לעימות מיותר? אולי דווקא קוריאה הצפונית מאותת שהיא משנה כיוון.
מומחים בעל שם עולמי בתחום הטילים ניתחו בימים האחרונים את ההכנות של פיונגיאנג לשיגור לווין לחלל, התוצאות מעניינות ומפתיעות, ודווקא תומכות בגרסה הצפון-קוריאנית. הרי, מדוע להם לשגר עכשיו לווין כמסווה לתוכנית פיתוח טיל בין יבשתי?
לדברי פיונגיאנג מועד השיגור מהווה ציון של 100 שנים להולדת המנהיג ומייסד המדינה קים איל סונג. ספק אם יש בבחירת המועד מימד של התרסה מול המערב, זה פשוט הזמן שבו הבשיל פיתוח משגר הלוויינים ואתר השיגור המערבי החדש.
אין סממנים של ציוד צבאי
לאחר בחינה של תמונות לווין ואחרות שהופצו בתקשורת העולמית בשבועות האחרונים אפשר לומר בביטחון שמשגר הלוויינים אינו בעל מאפיינים קלאסיים של טיל אסטרטגי בין יבשתי. יש לכך מספר סיבות עיקריות: האחת, מערך השיגור המסורבל אשר מבוסס על מגדל, מלווה בהכנות גלויות וממושכות, היינו, כלל איננו רלוונטי למשימה בעלת אופי צבאי. השנייה, כושר הנשיאה הנמוך של טיל השיגור הצפון-קוריאני, כ-100 ק"ג בלבד, לא יספיק לנשיאת ראש קרב גרעיני שיוכל להגיע לשטחה של ארצות הברית, השוקל לפחות 750 ק"ג. עם זאת, חשוב להדגיש כי הצלחה בשיגור לווין למסלול, היא אכן צעד נוסף לעבר האפשרות לבנות בעתיד טיל אסטרטגי בין יבשתי.
אם כך, מה המיוחד בהכנות הצפון-קוריאניות הפעם? קוריאה הצפונית בחרה הפעם להודיע מראש על השיגור, למסור פרטים אודותיו, לבחור אתר שיגור שלא יסכן את שכנתה יפן ולהזמין עיתונאים ונציגי סוכנויות חלל מכל העולם. משיקולים שונים, מקצתם סתומים, מונעים האמריקנים מבני בריתם להשתתף באירוע.
ברור שהשיגור וההכנות המתלוות אליו יסוקרו על ידי כלי התקשורת ברחבי העולם. למעשה מאז יום ראשון, 8 באפריל, רבות התמונות המשוחררות על ידי הצפון-קוריאנים, מתוך רצון מובהק לייצר דווקא אווירת פתיחות.
כלל לא בטוח שניתן לעצור את השיגור
יפן ואף קוריאה הדרומית איימו ליירט את חלקי המשגר אם זה ייפול בתחומן, אבל לא בטוח שיש מישהו שמסוגל ליירט בכלל לווין במעופו. יפן כלל איננה מסוגלת ליירטו היות והוא נע הרחק משטחה, לקוריאה הדרומית אין את היכולת הטכנית וארצות הברית מוגבלת מאוד ביכולת יירוט משגר הלוויינים. עם זאת, ייתכן והאמריקנים יוכלו לפגוע בלווין לאחר שיגיע למסלולו הסופי בגובה של 500 קילומטרים - וגם זה שנוי במחלוקת בין המומחים.
ולבסוף - האם יש כאן קשר גם לאזורנו? פיונגיאנג סייעה רבות בעבר לטהרן בפיתוח יכולות הטילים הבליסטיים שלה. מומחי ביון מערביים מדגישים שישנם קווי דמיון מסוימים - אך הם אינם רבים. בתחילה, נהגו האירנים לחקות את התכנונים הסיניים, הצפון קוריאניים, והרוסים. אולם, עם הצטברות ההישגים של תוכנית החלל האיראנית, קיבלו המהנדסים האירנים בטחון והם אינם "מעתיקים" עוד מגורמים חיצוניים.
עתה, עיני כל העולם נשואות לראות כיצד העימות הזה יסתיים. מי יאמר את המילה האחרונה - ארצות הברית או קוריאה הצפונית? מנהיג חדש בפיונגיאנג מול מנהיג חדש-ישן שרוצה להיבחר שוב בוושינגטון. ומי שממתינה יותר מכולם היא אירן, שמבינה שמדובר במקרה בוחן שיכול להשפיע גם עליה.