ליברמן חזר. אחרי עידן הקרח בוועדת החוץ והביטחון וכמה שבועות של דיאטה תקשורתית מכוונת ליברמן חזר להפציץ. בנאום שלו בכנס השגרירים הוא דיבר באריכות ובמתינות על המצב העולמי, המזרח התיכון וישראל. בנאום שלו הוא מסמן את היעד: להוביל, לייצר בידול ולהשפיע.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל
השלב הראשון החל ביומו הראשון בתפקיד החדש-ישן של שר החוץ. אחרי שנים של עימותים מתוקשרים ומיותרים ברובם עם ארה"ב, ליברמן הבין ששר חוץ ישראלי שמוחרם על ידי וושינגטון הוא שחקן בליגה למקומות עבודה. ליברמן רוצה לשחק בליגת העל. יאללה בית"ר!
בנאומו הוא המשיך את הקו הזה: ישראל צריכה לסייע לארה"ב ולא רק לדרוש ממנה דברים, הכרה במציאות המדינית הבעייתית, פיתוח שותפים באפריקה לצד ההישענות המוחלטת על וושינגטון, ויותר מכל ההכרזה שאף תוכנית בינלאומית אחרת לא תהיה יותר נוחה לישראל מההצעה של קרי. ליברמן מסביר לימין בישראל שזה הכי טוב שאפשר, אם רוצים לשמור על קשר טוב עם וושינגטון ולהגיע להסדר.
תרגיל פוליטי או שינוי מהותי?
השלב השני התרחש בפגישה הראשונה שלו עם ג'ון קרי בפורום סבן. השניים ישבו לארוחת בוקר וליברמן הציג בפני קרי את הרעיון שלו לחילופי שטחים ואוכלוסיות. זה שלו. זה הבידול, וזאת ההובלה. קרי לא נפל מהכיסא, אלא הקשיב.
ליברמן מבהיר היום שזה תג המחיר שלו. אם רוצים אותו כתומך בתהליך חלוקת הארץ ותומך בהקמת מדינה פלסטינית יש לשלב את הרעיון המורכב והבעייתי הזה בתוך ההסדר - ערביי ישראל במשולש ואדי ערה יישארו בבתיהם ויעברו למדינה הפלסטינית. אולי זה תנאי שאי אפשר ליישם אבל זאת דרכו של ליברמן לומר את מה ששרון נהג לומר: "עדיף לומר כן, אבל.. מאשר לא".
השלב השלישי הוא לא כותרת, או סיסמא אלא קו שליווה את כל נאומו של ליברמן. הטון. ליברמן דיבר לראשונה בחייו על המדינה הפלסטינית כעל עובדה מוגמרת. הוא דיבר על כך שאם יקבלו את תביעתו הגבול יעבור בכביש 6, הוא דיבר על חזרתם של מיליוני פליטים פלסטינים לשטחי יהודה ושומרון, הוא התייחס למצב ביום שאחרי.
לתלמידי ישיבות שאוהבים להתפלפל הנה הבהרה: הכוונה היום שאחרי היא שתוקם מדינת פלסטין בשטחי יהודה ושומרון. הוא אגב נמנע מכל השחרה ועלבון לאבו מאזן, את זה הוא משאיר ליובל שטייניץ השר ליחסים בינלאומיים. מענין את מי יזמינו עכשיו לנסיעות לחו"ל?
ליברמן חזר. הוא נשאר עם עמדה ספקנית, עם רעיונות חריגים אבל לראשונה הוא מוכן לעלות על העגלה של ההסדר עם הפלסטינים. השבועות הקרובים יבהירו האם מדובר בתרגיל פוליטי בלבד או בשינוי מהותי במפת האינטרסים הלאומית.