ביום ה- 23 במאי 2007 , היום שבו תנועת חמאס השלימה את שליטתה על חלקים נרחבים מרצועת עזה , כל מנהיגי הארגון נטשו את משרדיהם והלכו לנוח בבתיהם ועם משפחותיהם , למעט מנהיג אחד : סעיד סיאם.
סיאם, שמונה לשר הפנים של ממשלת חמאס סימל בתנועה את המקוריות ושבירת כל המסגרות המוכרות , יצא לנפוש דווקא במקום בלתי צפוי : בית הכלא המרכזי של עזה.
בראש שלו היה רעיון מהפכני שנשבע לא לישון ולא לנוח עד שישלים אותו. הוא סייר באגפים השונים ונפגש עם כל האסירים. אומרים עליו שהוא אדם ישר ודרשן מוכר במסגדים , וכמי שנלחם בחוסר הצדק בחברה הפלסטינית. במשך שבוע ימים הצליח להתחבר למאות מדיירי בית הכלא. הגדיר את עצמו כאדם שמתעלם מדעות קדומות ,שמתייחס לכל אדם באשר הוא אדם , תוך התעלמות מסטטוס ותוארי כבוד. הוא ידע שבכלא הפלסטיני יש אזרחים רבים שחפים מפשע , שהגיעו לשם בין היתר בגלל חיסולי חשבונות בשלטון הקודם של תנועת הפת"ח, שזה עתה נפל.
הוא החדיר לתוך כל אסיר ואסיר את רצונו העז לשליטה על כל מילימטר בתוך רצועת עזה. נאמנות זו מלת המפתח , הפציר בהם ומיד פרש באוזניהם את ההצעה שקשה לסרב לה. החופש שלכם ושל משפחותיכם מול ביסוסה וחיזוקה של מדינת החמאס בעזה. הוא הבטיח וקיים, שיחרר אנשים שמעולם לא היה להם סיכוי לראות אור השמש , העביר אותם אל מחנה הגיוס ששם הושלמו הסידורים להקמתו של המערך הביטחוני החדש, שלימים התנוסס על מפקדותיו ברחבי הרצועה. השם של יחידת העילית א-תנפיזיה , הכח המבצעי.
סיאם , בן ה-50, נשוי ואב לשישה, היה בין אנשי חמאס שישראל גירשה למרג' א-זהור בלבנון, נחשב בתוך התנועה למתון וריאליסט. איש שידע למזג בין פוליטיקה לביטחון. הוא העניק חופש לכל דיירי בתי הכלא , שהוכיחו בקיאות בכל רחוב ובכל סימטה בשטח והכירו את רצועת עזה כמו כף ידם. הוא אימן אותם ואחר כך שילב אותם כגששים שהלכו בקידמת המליציה שלו , הכח המבצעי. הם שימשו את אגרוף הברזל של הזרוע שהטילה אימה ופחד על כל אדם שחי בתוך גבולותיה של רצועת עזה. כאשר עברו אנשי א-תנפיזייה ברחוב מסויים כל תושבי השכונה רעדו מפחד , מספרים בעזה. הם הצליחו לייבש את הדם בעורקיו של כל מי שניתקלו בו, הסתובבו רעולי פנים ופיזרו חרדה בכל האיזור.
דמותו של סעיד סיאם היתה מוצבת אל מול עיניהם וממנו למדו להתנהג בקור רוח, כמו רובוטים הם נתבקשו על ידיו לעקור את הרגש שיש בגופם. הם התרגלו לא לשאול שאלות, מחקו מלקסיקון המושגים שלהם את המילה "לא", נצטוו להיות ההדק שעליו תלחץ האצבע של מפקדיהם. התרגלו תמיד לטוס קדימה, לבצע, להוציא לפועל ולא להסס . האיש מספר שלוש בהיררכיה של ארגון חמאס כונה הבולדוזר, כך הוא סיאם בעבודתו וכך רצה את אנשיו בשטח. עם אנשי סעיד סיאם לא כדאי להסתבך סיפרו תושבי עזה בלחש, מספרים שאנשי א-תנפיזייה חסכוניים מאוד גם בכדורים, הם יודעים לירות בשני איברים בלבד בגוף של מי שמנסה להתחכם איתם - כדור אחד בלבד בברך או במצח.
חודשיים בלבד אחרי ההפיכה הצבאית הצליח שר הפנים סעיד סיאם להכריז ש"רצועת עזה בידינו" כך אמר באחת הישיבות , למחרת יצאה תנועת חמאס בהודעה רשמית : ממשלת חמאס שולטת על כל מאת האחוזים של השטח שבין מחסום ארז ועד לקו הגבול עם מצרים.
למרות ההישג הביטחוני האדיר שניזקף לזכותו של סיאם הוא נותר חסר מנוחה. הוא אהב את אנשיו, טיפח אותם ודאג להם, וגם הם החזירו לו אהבה, הערצה והרבה כבוד. המורה למתמטיקה נהג לפתוח את יומו בביקור במפקדה של המשטרה הכחולה בעזה. שעה אחר כך ראו אותו נכנס בהפתעה אל תוך שערי המפקדה של הכח המבצעי ברפיח. בתוך זמן קצר הוא כבר כינס את הקצינים הבכירים שהיו מתייצבים ללא דיחוי עם הרבה חרדה בלב.
סיאם נולד במחנה הפליטים ג'בלייה , שם גדל ולמד בבתי הספר של אונר"א , כשסיים את לימודיו , חזר לשרת את החברה שגידלה אותו , ללמד את המקצוע שאהב , כל ילדי המחנה חייבים להיות חזקים במתמטיקה.
לרגע אחד לא שכח שהוא חי במחנה באופן זמני ושהוא בן למשפחת פליטים מכפר אל-ג'ורה ליד אשקלון. בצעירותו אהב לשמוע מוסיקה ערבית קלאסית ואף ידע לנגן על כלי נגינה אוריינטלים כמו עוד וכינור. ידיד למשפחת סיאם , סיפר, שלחברו היתה אוזן רגישה ומוסיקאלית, כישרון שסייע לו רבות בתפקידיו הביטחוניים והפוליטיים בתנועת חמאס . הוא ידע לשאול שאלות ולהבחין בין תשובות נכונות וענייניות לבין תשובות שנשלפות מהמותן שנועדו רק לספק אותו מבלי לשקף את המציאות. הצוותים שעבדו בסביבתו מתארים איש תוסס, בלתי צפוי, סקרן מאוד לגבי כל פרט בלתי ידוע ומתנהג בקרירות בזמני לחץ. רק מעטים ממקורביו ידעו לגלות את עצבנותו של הבוס כשעור פניו הבלונדיני הופך לאדום. כשזה קורה הם מזהים מהר מאוד שצפויים להם הרבה לילות קודרים ונטולי שינה.
סביר להניח שתקופה דומה הם עברו עם מנהיגם בימי המלחמה הזאת על עזה. לפחות שניים מעוזריו, אחיו ובנו נהרגו ועוד ארבעה משכיניו כאשר צה"ל התנקש בחייו ע"י השלכת פצצה שהופלה על הבית אליו נכנס במחנה הפליטים ג'בלייה ביום ה-20 למלחמה על עזה .