שלום לך שר הביטחון אהוד ברק,
האמת, אני די משוכנעת שלא תקרא את המכתב הזה, לא רק בגלל שאתה לא שולט במחשב כפי שהעדת על עצמך, אלא פשוט משום שאין לך עניין במה שאומרים. בטח לא בעקבות איזו שטות על איזו עובדת זרה לא חוקית, באמת הרי מישהו צריך לנקות את הבית ובכלל "בימים כאלה כשאנחנו, כלומר אני, מוביל את הממשלה להקפאת התנחלויות, תרשו לי לדפדף הלאה".
תתפלא מר ברק, המכתב הזה לא מתכוון לחזור באוזניך עד כמה חמור ששר בכיר מעסיק עובדת בניגוד לחוק. אני גם לא מתכוונת למנות את כל ה"תקלות" - כמו שאתה אוהב לכנות את מעידותיך לאחרונה, לא את מסע הראוותנות הבזבזני לפריז, לא את החברה שרעייתך הקימה לצרכים לא ברורים, וגם לא את פרשת החברות בבעלות בנותיך שהניבו תשואות מרהיבות והמבקר חוקר בימים אלה את חוקיותן.
חשבתי להציע לך, אם תסכים, מחשבה אחרת. למרות מה שנדמה לך, אהוד ברק, אתה לא אל ולא בן אלים. גם אם היית רמטכ"ל, החייל הכי מעוטר בצה"ל, סיכנת את חייך למען המדינה, אתה יודע לפרק שעונים והניתוחים שלך מרהיבים - למרות כל אלה, תתפלא, בסוף אתה כאחד העם, בוודאי בכל הקשור לחוק, אבל גם בכלל.
האדנות שבה אתה מתהלך במרחב הציבורי שלנו מעוררת התנגדויות שלציבור כבר קשה לשאת. כל מעשיך חסרי הטעם והבלתי חוקיים נובעים מהמקום הזה שבו נדמה לך שאתה נישא מעם שמותר לך הכול, אתה מתייחס באופן אינסטרומנטלי לסבביתך האנושית, וגם כשאתה מצליח להסתיר זאת, ברור שאתה חש שהאנשים סביבך צריכים להכיר תודה על כך שאתה מאפשר להם לחסות בנוחכותך.
זה נכון שכפוליטיקאי אתה יודע לפעמים להתחפש כדי להשיג את עמדת הכוח הבאה. אבל בגדול אתה לא סופר אנשים, לא סופר חוקים, ובקיצור גם לא סופר אותנו. לכן שר בטחון מקצועי זו המשבצת שהציבור מקצה לך - הציבור רוצה מנהיג שסופר אותו.
אי אפשר לנהל מדינה בלי עבודת צוות, בלי היכולת להקשיב ולא רק לשמוע. אף אדם, מוכשר ככל שיהיה, לא יוכל לקדם את חזונו, מבריק ככל שיהיה, בלי קבוצת אנשים שתלך איתו כברת דרך ובלי מידה מסויימת של כבוד ויראה מהציבור.
אני לא מצליחה להתאפק מלהוסיף מילה על הפרידה המכוערת שלך משלום קיטל. זה לא היה מפתיע, זה היה מרגיז ואפילו כואב, אבל חד משמעית: אם עם קיטל לא הסתדרת - כבר לא תסתדר עם איש.
בברכה,
רינה מצליח
עוד מכתבים מרינה מצליח: