פטר דבאואר מבלה את חופשות הקיץ אצל סבו וסבתו בשווייץ. הוא נוסע ברכבת את כל הדרך מגרמניה, שם הוא גר עם אימו, עד תחנת הרכבת בה מחכה לו סבו - "תמיר וחסון, עם עיניים כהות, שפם עבות וקרחת, לבוש בז'קט בהיר מבד פשתן, עם כובע קש ומקל עם ידית מעוקלת".
אם הוא היה יהודי היו אומרים עליו שהוא נולד "אלטר קופ" - ילד עם ראש זקן. הוא אוהב ללכת עם סבו לקניות, להאכיל את הברבורים שבאגם, לשמוע סיפורי קרבות ישנים וללמוד מסבתו שירים שכבר אף אחד לא זוכר.
הסבים עורכים סדרת חוברות ששמן "רומנים להנאה ולבידור טוב", אבל אוסרים עליו לקרוא את כתבי העת. הם לא מספיק מכובדים.
הסיפור של פטר
באחת הנסיעות שלו ברכבת, אולי בגלל שעמום, אולי בגלל סקרנות, הוא מתחיל לקרוא את אחת החוברות ובה סיפורו של חייל גרמני שנמלט מהשבי הרוסי, עובר תלאות בדרכו חזרה למולדת רק כדי לגלות שאשתו איבדה תקווה ונישאה לאחר. אבל פטר לא יודע מה סוף הסיפור, הדף האחרון נעלם.
הסיפור של החייל הגרמני ממשיך לרדוף את פטר גם אחרי שהוא מסיים את האוניברסיטה. סבו וסבתו כבר אינם, החוברות שהיו בביתם נעלמו והוא מחליט לצאת למסע חיפושים בעצמו ולפתור את התעלומה.
את השליש הראשון של הספר גמעתי בשקיקה. חיכיתי שכבר יסתיים יום העבודה ואוכל לחזור הביתה ולהמשיך לקרוא בו. ההמשך קצת התיש אותי, ההשוואות ל"שובו של מרטין גר", הציטוטים מ"האודיסאה" ומאבקו המפורט יתר על המידה עם התזה האקדמית שלו שניסתה להוכיח ש"הצדק הוא בר תועלת" התחילו קצת לשעמם אותי.
בקרוב הסרט?
גיליתי שאם אני מרפרפת עליהם, אני מתרכזת יותר בסיפור של פטר. במה שעובר עליו, בהשפעת הגילויים שלו על קשריו עם אמו ועל מערכות היחסים שלו עם נשים. וזה כבר הרבה יותר מעניין.
הסופר שכתב את "הדרך הביתה" הוא ברנהארד שלינק, שספרו הקודם "נער קריאה" הפך לרב מכר עולמי, ואחר כך גם לסרט בכיכובה של קייט וינסלט. נראה שגם ל"דרך הביתה" צפוי עתיד דומה.
הערות ותגובות לביקורת ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il