ג'ון קרי הודיע לא מזמן שהאמירה של מרטין אינדיק, שליח ארה"ב למזרח התיכון, "אני עוד אחזור", כנראה לא הייתה במקום. אינדיק סיים את תפקידו כמנהל צוות המשא ומתן לשלום כיוון שאין משא ומתן.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
יותר מזה, בכירים בוושינגטון רומזים כי "פסק הזמן" שהנשיא אובמה הכריז עליו, עשוי להימשך שנים ולא חודשים. לאמריקנים נמאס, הם בתחושה שמדובר בבעיה של האזור ולא בבעיה שלהם.
גם כאשר שומעים את הקולות שמגיעים מהילרי קלינטון, מי שעשויה להיות הנשיאה הבאה אחרי אובמה, התמונה זהה. גם היא מאמינה שאין סיבה להיכנס ולהתערב יותר מדי כדי לפתור את הסכסוך.
וברקע: השלב האחרון בשיחות בין המעצמות לאירן
השאלה שנשאלת כעת היא האם המצב הזה טוב או רע לישראל. במובן מסוים זה טוב משום שזה אומר שישראל לא צריכה להיגרר אחרי יוזמות של קרי או אחרים. היא צריכה להיות זו שיוזמת ומחליטה לאן היא הולכת, וזה עשוי להקל עליה.
אך מצד שני יש כאן בעיה. כשאין משא ומתן - ישראל נעשית חשופה יותר. ראשית, ישראל חשופה ליוזמות אירופאיות ואחרות שקשה להתמודד עמן. שנית היא חשופה משום שהקול המוטרד מאירן נשמע חלש יותר כיוון שישראל לכאורה לא נותנת משהו מעצמה. ולבסוף, ישראל הופכת בעיקר חשופה בעניין ההתנחלויות.
בכל פעם שיש משא ומתן, אומרים שנושא ההתנחלויות יוכרע במשא ומתן. אך כאשר אין משא ומתן, מתקבלת ביקורת רבה על ההתנחלויות, מה שמחליש את מעמדה של ישראל בעולם.
ההשפעה של ירושלים חשובה בתקופה הזאת בגלל שבשבוע הבא תתחדשנה השיחות עם האירנים. בישראל חוששים מהשיחות. החשש מושתת על מידע מהימן לפיו האמריקנים עשויים ללכת על הקפאה ושימור בנושא הגרעין האירני, במקום פירוק והשמדה כמו במודל הסורי. מנגד האמריקנים טוענים שיש להם קווים אדומים.
בשבוע הבא צפוי להתחיל השלב האחרון של השיחות, שבו נראה אם האמריקנים עומדים על שלהם גם בלי התמיכה של ישראל בזירה הבינלאומית.