במקסיקו, 159 בני אדם מתו משפעת החזירים. 51 מקרים של חולים בשפעת התגלו בניו יורק, 16 בטקסס, 14 בקליפורניה, 79 מקרים בשאר העולם ותינוק אחד ממקסיקו שמת בארצות הברית. אירופה ממליצה לא להגיע לארצות הברית, רמת ההיערכות עולה ומדינות מסוימות אוסרות על יבוא חזירים. נשמע מלחיץ, אבל חומרת המצב עדיין לא לגמרי ברורה? בהלה תורנית או היסטריה מוצדקת? האם זו רק שפעת או שמא עלינו להסתגר בבתים? והאם כל זה קשור למאה הימים של אובמה בבית הלבן?
מבולבלים? גם אנחנו.
09:10 בבוקר.
נכנסת לתחנה. מופתעת לגלות שהבוקר שקט ורגוע מהרגיל. רק כמה עשרות בודדות של אנשים לא לגמרי עירניים פזורים, תלויים לאורך הרציף. האם המגפה החדשה הצליחה להדיר את רגליהם של הנמלים החרוצות ולסגור אותם בבתים הבוקר או שאני מאחרת לעבודה יותר מהרגיל?
09:14
הרכבת מגיעה. אני נכנסת לקרון, אפילו לא נדחסת. מסתכלת סביבי, הקרון אומנם לא מלא מפה לפה אבל מקום ישיבה לא נראה באופק. מנסה לא לגעת, לא לאחוז בדלתות ולא לנשום. אם אני אצליח לשמור על שיווי משקל ולא לאחוז במעקה שלוש תחנות - אני אגיע בשלום לעבודה. תחנה אחת עברה ופיסת ספסל כחולה התפנתה. אני בודקת שאין משתעלים, מתעטשים או נושאי חיידקים אחרים ברדיוס הקרוב ומתיישבת. עדיין לא נוגעת בכלום. בלית ברירה, ניתן להישען עם השרוול, המרפק או הרגל. כל מגע עם העיניים, הפה, או חלק אחר בפנים - רצוי שגם לא השיער- הוא החוק היחיד אותו לעולם לא מפירים מתחת לאדמה.
09:35
טובת לב ונקיית כפיים אני מגיעה למשרד, מתפלשת בנוזל החיטוי השקוף, ללא סבון וריח. גם הבוקר, בין עשרות האנשים לא נראה עדיין עוטה מסכה אחת לרפואה. שגרת ה"לא לגעת - לא לנשום", לא שונה הבוקר מכל נסיעת רכבת בשנה האחרונה פה בעיר. אז מה בכל זאת נשתנה הבוקר הזה מכל הבקרים?
בכל בוקר רמת ההיערכות עולה, מתגלים מקרים נוספים ולאחרונה אפילו מקרה קטלני של המגיפה החדשה, "שפעת החזירים" על אדמת ארצות הברית. פעוט שהגיע לביקור ממקסיקו, מת בטקסס. אז צריך כבר להיכנס ללחץ?
האמריקנים רגועים - בניגוד לציפיות
טקסס היא אומנם כמעט מקסיקו, גובלת בה -אבל גם פה בניו יורק רבתי, בקווינס שמעבר לפינה, נמצאים בהסגר כמה ילדים שחזרו מחופשת החג במדינה השכנה. האם הם נסעו ברכבת? האם התעטשו על חבריהם שנוסעים ברכבת? האם הם נפגשים עם חברים אחרים במקומות ציבוריים ללא השגחה? האם ה"פאנדמיק" מצדיקה את הפאניקה מסביב לעולם?
בניגוד למה שציפיתי, אני מוצאת את הציבור האמריקני רגוע יחסית בימים אלה. שיחות על וירוסים מקסיקניים היו משניות, עד היום, בשיחות הברזייה לשיחות מזג האויר האביבי עד שרבי ששוטף את הכרך בשבוע האחרון. אחרי חודשים ארוכים של חורף אכזרי, לא שפעת ולא כמה חזירים ירתיעו את הניו יורקרים הצמאים לשמש, נוירוטים ככל שיהיו. כולנו נדאג ברצון, נביע חשש ולא נפחד להסתגר, אפילו לא לאכול בייקון, אם רק נקבל את האות.
אז כן, מדינת "פוקס ניוז" יודעת, כשהיא רוצה, לזרוע בהלה, להזהיר, להיערך, אבל עד כה לא קיבלנו, אנו האזרחים, הוראות ברורות להתמודדות עם השפעת. לא נאמר מה לקנות ואיפה, אין איך להתכונן ובעיקר אין אוייב מסויים להאשים.
במקסיקו, עדיין, גורם התמותה המרכזי הוא הקליעים
ואובמה? הנשיא הכבר לא כל כך טרי לקח הפוגה מהכלכלה החולה ומשדר ביטחון בנוגע למלחמה בווירוס. אפילו שהמדריך שערך לנשיא סיור במוזיאון במקסיקו לפני שבועיים מת השבוע, כנראה מהשפעת, אובמה ואנשיו עדיין רגועים. זהירים אך רגועים. כל עוד הציבור לא מחוייב ללבוש מסכת מנתחים, חוויית הנסיעה ברכבת, לא שונה מבכל יום אחר.
בשעה שבאירופה לא מחכים עם ההתראות ואולי בצדק, רוב התושבים באמריקה הצפוני נשארים אדישים. מצד אחד המגפה ממשיכה להתפשט, עוד מדינות נדבקות, עוד אזחרים מאובחנים ורמת ההיערכות עלתה, אבל מימדי הסכנה עדיין לא מוחשיים. האם זו באמת סכנה?
במקסיקו, כפי שאמר ג'ון סטיוארט השבוע בתוכנית הסאטירה שלו, גורם התמותה מספר אחד הוא עדיין וירוס הקליעים, גם הוא עובר באוויר. האם הממשל ורשויות הבריאות עושים כל מה שביכולתם. האם המאבק האמריקאי מתנהל בצורה היעילה ביותר ואיך ידעו האזרחים להבדיל בין בהלה לספין? בין תירוץ מוצדק להיסטריה ובין סיבה להרוס את המסיבה לחגיגות מאה ימים לאובמה בבית הלבן?
אנחנו מחפשים סכנה ברורה ומיידית וכרגע, מלבד שם שמצליח להרגיז כמה שונאי חזירים, עדיין לא נבהלנו מספיק. וטוב שכך. נכון להיום, יש לגיטימציה להיפוכונדרייה והיסטניסטיות אך זה לא בהכרח מצביע על סכנה בריאותית ברחובות. לא יותר מבכל יום אחר.