וכמו תמיד החגיגה נגמרת. מטוס חיל האוויר האמריקני מספר אחת המריא מכאן ועל סיפונו התיישב נשיא ארצות הברית של אמריקה, כשהוא מתרווח על כורסת העבודה, פורם את העניבה וזוכה בכמה שעות של שקט לפני שהוא חוזר אל העניינים הבוערים בבית. תקציב, נשק, בחירות אמצע הכהונה.
"דיינו" אמר אובמה בבית הנשיא, כשהודה על שלל הכיבודים שהורעפו עליו בישראל. רבים כאן היו מוכנים להמשיך ולהרעיף עליו עוד ועוד - רק שיישאר.
"אחריי" הוא קרא לנו בנאומו בבנייני האומה בירושלים. אחריי לשלום. רק כך תוכלו להגשים את התקווה בת שנות אלפיים. כל עוד אתם שולטים על עם אחר אמר לנו, בארצכם - ארץ ציון ירושלים הדגיש, עם חופשי לא תהיו. הגשמת החזון הציוני, הטיף, יישום המורשת היהודית לדורותיה, דרש, מחייבת את ממשיכי דרכם של האבות והשופטים והמלכים וגדולי הדורות שבאו בעקבותיהם לגלות מוסריות ולאפשר גם לגר החי כאן בינינו להגשים את שאיפותיו הלאומיות.
לא בשבילם (הפלסטינים), לא בשבילו (אובמה), אלא בשבילנו! בשביל ילדינו. בשביל הדורות הבאים.
"אתם לא לבד" אמר הנשיא, אז למה עכשיו כשהלך מפה אנחנו מרגישים יתומים?
כן רבותיי, הדוד מאמריקה חזר לביתו ואנחנו נשארים כאן בארץ הקודש; שהיא לפעמים כל כך יפה ולפעמים כל כך אכזרית; לפעמים אוכלת יושביה ולפעמים זבת חלב ודבש. ברק חוסיין אובמה חזר לארצות הברית ואנחנו נותרנו כאן, בארץ המובטחת, עם ביבי ובוגי ועם מחמוד ואיסמעיל.
האם הוא יחזור? נקווה שכן. בינתיים יבוא לכאן ג'ון קרי שהוא הרבה פחות כריזמטי. לא איש של "חנדלך" ו"שמוזינג" שמנוניים. קרי באמת מבין בפרטים. הנשיא ייתן לו יד חופשית. עד שמי מהם יתייאש.
ואולי הפעם לא? אולי הפעם התקווה היא שתגבר ואובמה ישוב לכאן ויאמר - אתם רואים? YES WE CAN, כן אנחנו יכולים!
אולי המפגשים הבאים ביו ביבי לברק יספקו לנו לא רק חומרים לארץ נהדרת, אלא גם לוח זמנים לטקסי שלום חגיגיים? פַּקס-אובמה - יקראו לזה המלומדים.
שלום אדוני הנשיא, גוד ביי, שוב לכאן במהרה כדי שנוכל לברך וול-קאם בק - ברוך שובך לשלום.