לפני כשבעה וחצי חודשים התחלתי את ההתמחות בהדסה באחת המחלקות הפנימיות. על שישה וחצי מהחודשים האלה גם קיבלתי משכורת. לפני כשבוע התחלתי לשבות יחד עם עמיתיי הרופאים, ובעקבות זאת עלה לכותרות המשבר הכלכלי הקשה שבו שרוי בית החולים שלנו. נוכח מבול ההשמצות, הדיסאינפורמציה והספינים שהחל מאז חשוב לי להשמיע את הקול שלנו, הרוב המוחלט של רופאי הדסה, ולהסביר מדוע פתחנו בשביתה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
כן, יש רופאים בודדים בהדסה שמרוויחים סכומי עתק דרך השר"פ (שירותי רפואה פרטיים) ויש מקום לתקן זאת, אבל אפשר לספור אותם על יד אחת או שתיים. הרוב המוחלט של הרופאים מרוויח סכומים צנועים בהרבה. אחרי שמונה שנות הכשרה שכר השעה שלי התיאורטי שלי הוא 35 שקלים.
מדוע שכר תיאורטי? כי שעות נוספות לא משלמים לי, אבל המחויבות לתת לכל החולים שלי את הטיפול הכי טוב שאני יודע לתת מאלצת אותי לעבוד יותר משמונה שעות ו-20 דקות ליום.
מרגישים נבגדים מהפגיעה בשכרנו
למעשה, עם העומס של החורף בחודשים האחרונים עבדתי לרוב בין 11 ל-12 שעות ביום, כלומר ב-25 שקלים לשעה. וזה, אם יש ספק, לא בימים שבהם אני תורן וממילא ממשיך לעבוד עד הבוקר (או הצהריים) שלמחרת, וגם לא דיברנו על שעות של לימודים וקריאה בבית.
לא הרופאים הכניסו את בתי החולים הדסה למצב הכלכלי הקשה שבו הם נמצאים, אבל בשנה האחרונה גילינו אחריות ונאמנות והסכמנו לספוג שורה ארוכה של פגיעות קשות בזכויות ובהכנסה שלנו לטובת הבראתו של בית החולים שלנו, כולל ירידה של 5% בשכר.
לכן, אנחנו רק מרגישים נבגדים עוד יותר כעת, כאשר משרד האוצר וההנהלה פנו להקפאת ההליכים כדי לקחת לנו 20% מהשכר ולהשאיר אותנו עם 20 שקלים לשעה.
הרבה אחריות אנו נושאים על גבנו בטיפול בכל חולה, בניסיון לקבל את ההחלטות הטיפוליות הנכונות ביותר ובהתייסרות אחרי כל התפתחות שלילית שאולי היינו יכול למנוע. כעת אנו מרגישים שתקעו לנו סכין בגב הזה. ולכן פתחנו בשביתה.